היומולדת קרב. רבע מאה נו.  אני מפחדת (מה חדש). דברים מתקדמים במישורים מסויימים, למשל לימודים ולמשל הדבר  הנוסף , כתיבה.  ולא מתקדמים בכלל במישור האישי , כי הקפאתי אותו עד להודעה חדשה. זה חתיכת הימור אבל החלטתי להשקיע פול טיים בלנסות לעשות קריירה ובלימודים. אני מאוד מקווה שבהמשך בעזרת השם אתחתן. כמובן גם ילדה טובה כבר כמעט שלוש שנים, בעצם מאז עברתי לירושלים. ובראייה מרחוק, שמחה על כך. אישה צריכה לשמור על עצמה ועל הטוהר שלה. מי שלא בזוגיות צריכה לשמור על צניעות (אין קשר לדת). כל גבר לוקח מאישה משהו שלא חוזר. אז אני לא נותנת כלום, רגשית או פיזית, לגבר שלא יקדש אותי. או לפחות נגור יחד. זה כרוך במאמץ אבל כזה שישתלם.  זו אחת הסיבות שעזבתי את ת"א, המופקרות של העיר.  מופקרות לא רק במובן מיני, במובן רגשי כלכלי. לכל יש מחיר. אז לתום אין מחיר.


רוב הכותבות המצליחות רווקות או גרושות. זו האמת. ואני לא רוצה, אני מאוד רוצה להתחתן ושני ילדים. אבל הבעיה היא כזו: אם אתאהב בזה שיהיה בעלי, האהבה והדאגה אליו יגברו על הכל, על התשוקה לכתוב ועל הקורבן שאני נאלצת להקריב עבור הכתיבה. ואם לא אהיה מאוהבת בבעלי, אתקשה מאוד להשאר אתו לאורך זמן.  אני תוהה איך אפשר ליישב את הקונפליקט, אם בכלל. גבר למשל אף פעם לא נאלץ לעשות חישובים כאלה. ככה זה, אין סימטריה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s