שברי סודות

אני רוצה קצת תל אביב.  ירושלים מחבקת אותי וקר לי בתוך החיבוק הזה. עם הדתיות והחצאיות שלהן והשיחות שאף פעם לא נסבות על סקס או גברים או משהו מסוכן.  אני רוצה קצת מסוכן . אבל זה מסוכן לי מסוכן. אז לא. הכל בהגזמה כמובן, אם יצר אז בטירוף. לפני כמה ימים רעדתי לא יכולתי להרדם הייתי בהיצף הורמונלי. יכולתי לאנוס מישהו אם היה משתחל לדירה בטעות. וכל יום מצעד ה"שלום שלום" מהפתח של הדלת עד ההרצאות, כולם נחמדים כולם אומרים שלום כולם ירושלים של זהב. וימנים כמובן, ימנים. אני צריכה לצאת לאיזה מועדון , אבל מרגיש לי פאסה לגילי . כאילו הכל במקומות האלה בני 20 מינוס . וגם יש הרבה אנשים ואינני אוהבת אנשים. אני אוהבת מוזיקה וסקס אבל לא אנשים. מה לעשות.  גברים מתחילים אתי ואני נחמדה ודוחה בנחמדות ואז אינם נפגעים משום שאיני לוגמת את האגו ומחזירה ללא פגם. לא רוצה לפגוע , אינני ילדה אין צורך בדמעות של אדם שמרגיש אלי. רגשות מעייפים אותי . פורנו זה דבר מתועב. לפני זמן מה מצאתי באתר החביב עלי איזה סרטון שהפנט ויצריי עלו על גדותיהם. בהיתי בו שוב ושוב וגם לאחר ששבתי מההרצאות והייתי נחמדה וירושלמית מיהרתי לצפות בו שוב. נורא ואיום התעשייה הזו. ואני עוד אישה.  חשבתי על זה ,גבר מרגיש כל הזמן מה שעבר עלי בימי ההיצף. וולבק מתאר ב"פלטפורמה" משהו מהחוויה הגברית הזו. זה מדהים ואפור ומכאני, אבל יותר מובן . אני מנסה ליצור אגף גברי אצלי בראש שאוכל לכתוב דרכו. רק לא "ספרות נשית" תודה רבה לא תודה. זה עובד, כבר הפסקתי לכתוב על מערכות יחסים ורגשות ומשפחות. הרעיונות עזבו את העוגן הזה.


הבעיה שאני לא רוצה שום נראטיב שיוגש מוכן אני רוצה לבנות מחדש את הנראטיב שמתאים לי, זה מקשה מאוד על הכל. לא להשתחל לשום דבר מן המוכן הכל צריך להיות מיוצר מאפס. ומובן שבשלבי ההכנה הכל מוזר ולא ברור.  סופרת ידועה כלשהי אמרה על ספור שלי "נהדר" ועוד תשבוחות. הייתי בהלם, אבל דמי ניגר על הטקסט הזה נתתי את נשמתי לא ייתכן שלכתוב זה עד כדי כך קשה. כנראה כן. דונה טארט כתבה עד כה שני ספרים. טוב.


 


כל מיני בחורות יפות כותבות על רגשות ומערכות יחסים שוב ושוב ושוב לא מבינות שזה מגביל אותן. הן לא מבינות "הן רוכנות לאהבה והן ירכנו כך לנצח" . זו לא בעיה שלי כמובן. בלעדיו לעולם לא הייתי מצליחה לצאת מתוך עורי. לפעמים אני נזכרת בשברי שיחה, בחיוך שלו.  בעיניים ההן, הכהות והאטומות. ברגשות המטורפים שיש מתחת לעור שלו ורק אני רואה למרות שהוא מתאמץ להסתיר. לגוף לא גוף שלו, לקיום הפיזי השברירי .  לקול שלו , לא ברור אם גנב אותו אם שייך לו באמת. דברים כאלה. לפעמים אני נזכרת בחיוך במקום שלא דרש חיוך . אבוד , לאהוב אדם כזה זה חוב לכל החיים .  זו האהבה הכי חשובה של חיי. וכנראה שתהיה. אבל אמרתי את זה על ד'. טוב, ד' מושלם מדי לאהבה כזו. אהבה אמיתית היא תמיד לא מושלמת. ד' מושלם מדי לכן איננו יוצר, הוא לא הבין בשעתו והייתי צריכה לומר לו.  ומובן שכולם ככולם דפוקים. זה אומר שאני אוהבת דפוקים אסתטיים ומבריקים עם מיניות לא מוגדרת.   ואולי הגיע הזמן לקבל את המציאות.


 


האגו שהכתיבה יוצרת זה בלתי נתפס.  מזל שאני מגיעה מעוד תחומים, שתומכים בפרספקטיבה. ומזל שירושלים




  http://www.youtube.com/watch?v=M65zI9LH-as&feature=related  

19 מחשבות על “שברי סודות

  1. נו, די כבר.

    כמה אפשר למחזר.

    את משועממת ומשעממת.

    עשי טובה, פרסמי פיקציה. לא על החיים והלבטים המשמימים שלך.

    והטעם שלך במוזיקה איום.

    אהבתי

  2. קמתי מחלום עכשיו, נשארתי בעבודה במשרד ביום שישי, ישן על הספה ליד המחשב, ואני רוצה לקום ונעמד, אבל לא מצליח לפתוח את העיניים, אני חייב לשטוף את העיניים אבל הולך לכיוון איזה כיור בעיניים עצומות…שמישהו יעיר אותי…….. (טלפון מצלצל ועושה את העבודה, זה חבר שלי מחכה לי עם מרק חם ושניצלים, הוא וחברה שלו שוב נפרדו) ולפני שאני קם להתקלח, אני נזכר שבזמן שישנתי היה איזה צפצוף של הודעת מייל חדשה, כתוב של-somone יש עדכון בבלוג. אני קורא, זה יפה זאת בעיטה..לרגע אני רוצה להיות אותו אחד שמשתחל מבעד לאותה דלת בימי עדנתה. עכשיו מרק ושניצל

    אהבתי

  3. סוזאן אולי הייתי קצת משוגעת מבדידות או ממה שזה לא היה, אבל גם לאונרד עצמו כל הזמן רכן אחרי אהבה והשתגע ממנה בסוף ובילה כמה שנים כנזיר במנזר בודהיסטי. כך שזה לא שמור לנשים כל הסיפור (אם כבר נרטיב נשי/גברי) .
    אותה אהבה שרוכנים כלפיה, אם מוצאים אותה, מיישרת בד"כ לכיוון המרכז. בקיצור, לא חייבים להשתגע. אפשר גם להיות מאושרים.

    אהבתי

  4. אני אוהב את הכתיבה שלך. מינימלית, מדויקת וחושפנית.
    בנוסף, אני נהנה מאוד מאוד לראות שיש לך הבנה מדוקקת לגבי ההבדל שבין מצב הקיום הגברי השונה מזה הנשי. כמובן שמעבר להנאה, זה גורם לי ציפייה גדולה יותר לקרוא טקסטים שלך.
    התכוונתי להוסיף ולשאול אם יש לך טקסטים נוספים, שלא פירסמת ברבים, ואם תסכימי לשלוח לי אותם, אבל אני מאפק את הבקשה, שמא היא תיחשב, בטעות כמובן, כצעד פולשני מדיי, בחוויה שלך.

    אהבתי

    • תודה דודי.
      כן יש טקסטים שבתהליכי עבודה. יש מקום נוסף בו אני מפרסמת (אם כי לא יצא לי להעלות לשם יותר מדי).
      לטווח ארוך המטרה היא לפרסם במובן המלא של המילה. (בעזרת השם)

      אהבתי

  5. נהדר. נהניתי.
    ואני בטוחה שאת שמה לב שיש אצלך פרדוקס פנימי והכתיבה שלך גם ’מרכינה ראשה לאהבה’. אבל זה מה שיפה. הקונפליקט. שאני, באופן אישי, מאוד מבינה.
     
    שבת שלום
     

    אהבתי

  6. את חמודה. פעם הייתי פעילה כאן, כתוצאה מאהבה, מעבר לירושלים ועוד ירקות נעלמתי, אבל ביקור אצל המעשנת ביום משעמם עד מוות גלגל אותי אליך. נחמד לחזור לפעמים, מגלים דברים נחמדים 🙂

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s