אני לא אוהבת ספרות ישראלית. להוציא עמוס עוז, וצרויה שלו. גם יובל שמעוני עושה רושם , אם כי לא קראתי.


נקח לדוגמא את קנז. ניסיתי לדגום כמה עמודים ב"מחזיר אהבות קודמות". הוא משעמם אותי. תחושה של סרט משנות השמונים, ג'ינס מגזרה גבוהה, תל אביביות דיזנגוף פינת פרישמן. דמויות שוליים שבלוליות. טירוף סטייליסטי. לא מעניין.  


את חוסר חיבתי לגרוסמן ביססתי עוד מילדות. "יש ילדים זיגזג" וגם "מישהו לרוץ אתו" בלתי נסבלים.  אני לא אוהבת את הקול המספר של גרוסמן, מן פסיכולוג ילדים רגיש, שמגיש לקורא ממחטות עם נעצים. 


הסופר המבריק היחיד בארץ הוא עמוס עוז.  כן, שונאים אותו רבים. ובצדק, הוא נפוח מעצמו,  והאישיות שלו מפתה את האוזניים הלא נכונות. בעליל. דעותיו הפוליטיות הן קריקטורה.  אבל הכתיבה שלו נמצאת בדרגה שונה מאוד, מיתר הכותבים. ביום שפתחתי את "מיכאל שלי" בחנות ספרים ירושלמית, וקראתי את העמוד הראשון, הבנתי למה.  למה הוא פייבוריט לפרס נובל. ואחר כך עם "מנוחה נכונה" וגם"הר העצה הרעה".


אני אלרגית לכתיבה ישראלית, וזו אלרגיה שהולכת ומתחזקת .


 


גם רוב האמריקנים בינוניים ומשעממים. להוציא ארנסט המינגוואיי. אין להתפלא שירה לעצמו בראש.  גם סאלינג'ר מוכשר, בדרכו האדולסנטית. אבל כמו גיבוריו, תוחלת חייו כסופר מגיעה עד גיל 17.


 


צפויה רשימה מנומקת לחוסר החיבה שלי, לכתיבה ישראלית. המשך יבוא. או משהו



יוליסס זה טקסט מבחן. העולם מתחלק לאלה שצלחו אותו ואלה שטבעו בו. עדיין לא יצא לי לקרוא או לנסות לקרוא את הספר. אבל חרושת השמועות , וובכן, דוחקת אותי אליו. בגיל 21 גמעתי תוך שנה את כל מה שתורגם מ"בעקבות הזמן האבוד". זו הייתה ונשארה החויה הספרותית החשובה ביותר שעברתי.  אני תוהה אם אצליח להתמודד עם יוליסס. אני תוהה אם הוא ייגע בי כמו שפרוסט וורג'יניה וולף (כותבי זרם תודעה), נגעו.  מענין

9 מחשבות על “

  1. עמוס עוז לא מבריק בעיני, אבל כנראה שאני בדעת מיעוט בעניין הזה, באופן אישי אני מעדיף את מאיר שלו. אם כבר, תנסי את "כלבי קיץ" של בן ורד ואת "משה בהיפוך אותיות" של דביר צור, מומלץ בחום.

    אהבתי

    • מאיר שלו. אוי. אני והוא לא מסתדרים.
      "כלבי קיץ" גם כן מטפל בדמויות שוליים, בעיני בצורה סטריאוטיפית. גם קנז עוסק בד"כ בדמויות משולי החברה. קנז מוכשר מאוד ,אבל הטפול הסינטתי בדמויות אחוזות טירוף צורם בעיני.

      "משה בהפוך אותיות", שם מגניב. רשמתי לי

      אהבתי

      • דווקא אהבתי מאוד את כלבי קיץ, בעיקר בגלל העומק שבו הוא טיפל בדמויות, הן אולי היו קצת סטיראוטיפיות, אבל לא ברמה מוגזמת ובעיקר מאוד עמוקות. לגבי "משה בהיפוך אותיות", בעיני הסגנון שלו קצת קשה לעיכול (אולי אפילו מסורבל) והעלילה די מפותלת ולא תמיד ברורה, אבל השפה והרעיונות פשוט מבריקים בעיני. (גילוי נאות-אני מכיר טוב את שני המחברים, במיוחד את זה של "משה בהיפוך אותיות").

        אהבתי

      • ולגבי מאיר שלו, אני פשוט מתענג על השפה שלו. נכון שהעלילות לא מי יודע מה מורכבות, אבל אני מת על הדמויות האקסצנטריות שלו ועל השפה והתיאורים (במיוחד של אוכל, שהרי נאמר שתכניות בישול וספרים שמתארים אוכל זה הפורנו של הרעבים).

        אהבתי

  2. הגעתי גם אני עד יוליסס. תשמעי, יכולתי לצלוח אותו, אבל לא בהנאה. כמו שכדי להנות באמת מכמה סופרים ישראלים צריך רקע במקרא, כך ביוליסס צריך רקע מהאודיסאה של הומרוס ומהברית החדשה.

    אהבתי

    • דווקא את האודיסאה של הומרוס אני מכירה. ויצא לי לקרוא קצת על הברית החדשה. לפני שנה קראתי את "ארץ הישימון" של טי.ס אליוט, גם טקסט שתובע מצע תרבותי עשיר (שאני מניחה שחסר לי במידה מסוימת) ודווקא מאוד נהניתי כי הטקסט היה מצוין. יוליסס, סימן השאלה נשאר בעינו.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s