אני מעדיפה לברבר

אני מעדיפה לברבר, לכתוב לו , לכתוב לעצמי. במקום לכתוב ממש. כי אני מפחדת. מאז שלפני , זה היה לפני חודש וחצי שהבאתי את החצי ספור, והם אמרו מה שאמרו והזינו את האגו . מאז לא כתבתי מילה.  למה?  האמת שמתוך עצלות נטו. עצלות היא כוח רב, שאין לזלזל בו. כמו גם שיעמום. הרבה מאוד דברים נעשים מתוך עצלות ושיעמום, זה פשוט נשמע פחות מגניב או מעניין לתרץ בכך את מעשינו . אבל זהו. התעצלתי. וכל פעם העליתי בראשי את המחמאות, דשנתי מחדש את האגו המגוחך וכמובן שלא כתבתי מילה. אני עצלנית מדי . וכמובן, תמיד חייב להיות צידוק מטאפיזי-פילוסופי לכל . למה לכתוב? כי, למה לאהוב? כי, למה לעשות סקס? כי, הכל עם נימוק וסיבה עמוקה מאוד ומרוב עומק אני מוצאת עצמי מתגלגלת במיטה ומכסה את האף בשמיכה באחת וחצי בצהרים.


אני גם מפחדת מהטוטאליות שהכתיבה תובעת, וכל מיני אמירות שלמדתי לשנן. פשוט עצלנית.  ומה הסיוט שלי? זה אירוני, אבל סיוטיי הם לא כמו הסיוטים של כולם. הסיוט שלי זה שאני אכתוב טקסט מדהים ויזממו נגדי מזימה קפקאית. דווקא בכוונה לא לתת לו הד.  אם אכתוב טקסט בינוני, זה בסדר. כי אדע זאת בעצמי, ובעיני טקסט בינוני לא ראוי אלא כטיוטה. אבל לא זה הסיוט. הסיוט הוא שעולה בידי לכתוב טקסט מדהים וזוממים נגדו בכוונה. אולי באמת כדאי שאשוב לקרוא את קפקא. אבל הוא מן טפוס לא נעים, ומוזר כל כך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s