אני מפחדת. בד"כ כשאני עושה משהו , כשכל אדם עושה משהו, ומשתקע בו ונותן את הנשמה, אז מצד אחד התמורה האפשרית גבוהה, מגיעים לאיזו פסגה. מצד שני זה מחיר של סבל ובדידות. בעיקר תחושה של בדידות. אני חושבת  שסבל יכול להתפרש אצל אנשים בכל מיני דרכים. חוסר בטחון או התמכרות או בדידות או דכאון. אצלי זה בעיקר מתרגם לתחושה של בדידות ותלישות. זה לא משנה שיש לי חברים טובים שאוהבים אותי , אתם אני יכולה לדבר על הכל. ומשפחה.  זו התחושה. ולכן אני נרתעת מהכתיבה. אני מפחדת שאתן הכל וזה פשוט לא יספיק. ושנית שאמצא במצב כל כך תלוש, שלא יהיה לי לאן לחזור בכלל.

דגים ותאומים

אני סולדת מגברים בני מזל תאומים.


מדובר באנשים מתוסבכים לעייפה, והקשר שלי אתם תמיד הולך ומסתבך  . אנו דומים מאוד ושונים להחריד. מזל תאומים, כמו מזל דגים מאופיין ,בסמל ובשמו, בריבוי.  


מה המאפיין של קשר בין המזלות הללו? יצירתיות, תובנות פנימיות כמעט ללא מילים, צורך לא נשלט להיות תמיד בתנועה.


אך המכנה המשותף האמיתי הוא הצורך והיכולת להשתנות. לפשוט וללבוש צורה במידה מדהימה בכניסה לזהותו של אדם אחר. לחקות אותו, ולהשתנות שוב ושוב. גם מצבי הרוח משתנים במהירות,  להיכנס אל היום בשיא האופטימיות, להשתנות שלוש ארבע פעמים עד הצהרים, ולסיים את היום עם מצב רוח פסימי. או להיפך.


יכולת ההשתנות מכניסה אלמנט תמידי של עניין , אך גורמת לקשיים בבנייתו של קשר טוב והרמוני, שתי מלים לא קלות בעולמם המשתנה תדיר של בני התאומים והדגים. הצורך להשתנות לא תמיד בא ממקום שלילי , אלא מתוך חיפוש מתמיד אחר גירויים מחד, ומאידך הרצון להגן על הנפש הרגישה מפני פגיעה.


 


הריבוי או הרב-תחומיות , מנת חלקם המשותפת, יוצרת אלמנט עז של משיכה.  אך אצל תאומים הריבוי מחולק לקווים רבים, רבים מאוד , שלא באמת נפגשים. כמו שחברתי הטובה (מזל תאומים בעצמה) שישבה אתי לפני כמה ליליות על תה מרווה, אחזה בידי ועזרה לי להרגיש יותר טוב  אמרה, הקונסטרוקציה בראש התאומי הוא של מבנים רבים ומרובים שכמעט ולא מתקשרים זה לזה, וכך טוב . היא עצמה לומדת לתואר מתקדם באחד מהמדעים המדויקים, חוטאת בכתיבה, בציור,  פיתוח קול, דתייה שלא לגמרי מאמינה במובן היהודי קלאסי, עם הומור מלוכלך ייחודי, ועידון וצניעות שנדיר למצוא.  אותם מבנים, אותם קווים מקבילים לא נפגשים בה ולא מהווים גורם הפרעה הדדי. מזל דגים, מכונה מזל הכאוס ,הוא האחרון בגלגל המזלות , הקרוב ביותר למוות . אולי לכן רוב בני מזל דגים (ואני ביניהם) לא יראים מהמוות במובן המקובל ורואים בו ברכה ודבר הנתפס כגאולה וכהמשך נכון  וטוב, לחיים .  המוות מטבעו מערבב וממזג בין כל החלקים השונים, המגיעים לסופם באותה נקודה סינגולרית .  כבת המזל, אני שואפת תמיד למזג בין האגפים השונים כל כך, הניגודים, בתוכי.  מה שיוצר כאוס שמרתיע מאוד , בייחוד מרתיע אדם בן מזל תאומים הזקוק להקבלה הלא מפריעה של אותם חלקים בדיוק.


כשמתקיימת שיחה בין תאומים לדגים, נוצרת בתחילה התפלאות עצומה על הריבוי המדהים ששנינו חולקים. אך עד מהרה השוני בדרך שכל אחד מאתנו מטפל באותו ריבוי, יוצר סבל עז ליצור תקשורת, ומתבטא ביצירת תלות רגשית ,הדדית. אצל הדגים זה יוצר החצנת רגשות ואצל התאומים בחוסר היכולת להרפות ,כי בני המזל הזה מתקשרים עצמם לדעת, ובמילים אחרות לא מסוגלים לסתום את הפה  (בדיוק מה שהדגים זקוק לו על מנת לסיים קשר אישי).


 


אני לא נוהגת לנהל את חיי על פי מיקום הכוכבים ביום זה או אחר. אבל אחרי כמה וכמה תאומים, במיוחד תאומים מתוסבך מאוד שיצר קשר ארוך ובלתי נסבל וכואב בשנה ומשהו האחרונות (וזה אפילו לא משנה אם הקשר אישי או לא אישי כי התלות ההדדית עומדת בעינה) ,ראיתי שהדפוס חוזר על עצמו עמם, החלטתי לבטל מראש אפשרות לקיים או לנסות לקיים קשר אישי.  ואפילו, כל קשר שהוא.


 


 


 


 


                                                                


 

הבנה

 


אני זקוקה לשלושה גברים: אחד לדבר אתו, אמן של מילים ורחשושי הרגש .  אחד לחיות אתו ,להתכרבל סמוך עליו ולהיות עמו .  ואחד, אחד להזדיין אתו כשהכל ישנים.