השעבוד

הלב שלי חבול, כמו מכשפה. העולם לא צודק ולא טועה. זו אני שטועה.  אני הולכת בדרכים והדם מחמם אותי, אני חושבת על החבל ממנו נתלית התקווה. אני חושבת על ההמון שיקהל כדי לראות את התלייה.  אני חושבת על זקנות שהולכות במעגל בדירות כמו זאת, ואני אתן. בת 25, אבל הגיל הוא קללה . במקרה שלי הזמן מתארך, איינשטין צדק. הזמן יחסי.  העננים עייפים , והם נחים על ריסים של ירח. או אולי להיפך.  עוולות העולם צפות ועולות  , אני רוצה להמיר דת.  יהודיה מוכה וצנומה שכמותי. השדיים שלי הפכו לרמזים . אינני אוכלת. אינני מתפשטת. המים לא מרווים כלום. הצמא לא מבקש אלא עוד צמא.  העולם חשוך ומואר. הסוף בורח לסוף אחר. משאיר אותי . אני שונאת את כל הגברים כולם, בקרוב אני מכשפה. מכשפות עושות אהבה עם  הצד השני של מטאטא.  אני בוכה על הילדים שלא יהיו לי. אני שונאת אותו על מה שעשה . אני אוהבת משהו לא מוגדר עכשיו , ענף שביר , צלליות , חתולים דרוכים. ילדות דתיות ובתולות. אני אוהבת הכול מלבד מה שנעתר לי.


השעבוד לעולם לא יסתיים.

2 מחשבות על “השעבוד

  1. כבר מזמן לא קראתי טקסט כל כך עצוב, דכאוני, מלא ייאוש…
    לא ייתכן.. שהאישה המדהימה הזו, הרגישה, המיוחדת, החכמה כל כך, שכותבת נפלא כל כך.. תהיה במקום כזה קשה.
    איך אפשר לעודד אותך
    איך אפשר לחבק דרך הוירטואליה..
    חייבת להיות קרן שמש מאחורי העבים..
    אין מצב שהיא לא תמצא לה דרך אלייך בסוף

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s