גידם

בוקובסקי הזה, איפשהו בין כל הזונות והמוטלים והגמדים הגידמים, איבדתי קצת את החוט, אבל נורא התרגשתי. איזה סופר גדול, הומה רגש . מזכיר לי את וולבק, אבל במובן אחר. אני לא מצליחה להתחבר לסופרות, אולי כי זה קרוב . האמת חייבת להאמר, סטטיסטית הן (בד"כ) פחות מוכשרות. אבל יש כאלה שכן. די, ממתי הפכתי למיזוגנית?  נורא.  ומה עם דונה טארט הזו?

קארבר נוראי. לא הצלחתי להתרגש מאף ספור שלו. חזרתי לקרוא אותו השבוע, מאיזה אתר שגירדתי ברשת. לא, אין לי  משהו שנון לומר;  נפרדנו כידידים

אני מתגעגעת למישהו שיגרום לי להרגיש.  ונמאס לי מפורנו. באמת.

5 מחשבות על “גידם

  1. קארבר הוא מופלא, אבל התדר שלו הוא אחר.
    הרגש נמצא מתחת לפני השטח, במעטה של תיאור מדויק ויבש של המתרחש. מה שגורם לך לשאול את עצמך באופן בלתי מודע: מה חסר כאן, ולמה?
    לטעמי, קארבר עולה על בוקובסקי לאין ערוך, אך כידוע: על טעם ועל ריח וכו’

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s