בנסיון החיים שלי

זה פוסט שלא קל לי לכתוב. הוא שונה מאוד מהקו הכללי של הבלוג. זה פוסט שמדבר על מציאת זוגיות, מהפרספקטיבה הנשית. אבל זה לא פוסט אישי, אלא נסיון לשתף את הקוראים (קוראות) בנסיון החיים שלי, שהושג בלא מעט מרורים.  אז כן, הגעתי למספר הבנות בשטח, כאלה שאפשר ליישם בצורה טובה מאוד .  התחום הרומנטי שלי החל במערכת רצינית שנמשכה כמה שנים ונגמרה בצורה קשה מאוד .  לאחר מכן היה לי עוד בנזוג כשנה, ואז כארבע שנים של התנסויות רומנטיות חפוזות. רציתי להתנסות, הייתי שבורה , אבל גם סקרנית. הרשיתי לעצמי ,כשלוש שנים להתנסות בכמעט כל דבר שהחיים הגישו לפני. תמיד שמרתי על הגבולות, לא מפחד אלא מתוך הידיעה שמתישהו הזמן שלי להשתעשע, לשחק, יגמר. שאני רוצה את המיסוד,אבל אני זקוקה להרפתקנות הזו כדי לדעת מה יש שם.  אז הלכתי עם זה. ולא כאן המקום לפרט, אבל המיניות העזה וההורמונים והרגשות ,המיית הרגשות, נתתי לה להוביל אותי. גברים שהיו פוגשים בי בשלב כזה חשבו שאני היצור הכי לא רציונלי, לא שקול, הכי חושני יצרי רגשי שיש. זרמתי עם כל מה שיכולתי.


    לפני כמעט שלוש שנים, הבנתי שהסביבה התל אביבית היא לא המקום הנכון לשרת את מטרותיי. לא רציתי להתחתן, אבל ידעתי שארצה. זה היה ברור. תל אביב שונה מאוד משאר הארץ. מצוין שיש אותה. אבל היא לוכדת את יושביה בקפסולת זמן קטנה, ונדמה שהוא לא עובר. תמיד כשאני מגיעה מירושלים, מניחה את התיקים ומתיישבת לבהות, מתאימה את עצמי לזמן התל אביבי. אין מקום עם אסופה רבה יותר של אנשים יפים וצעירים בארץ, אנשים יפים וחופשיים. פשוט אין. אם הייתי גבר, לא יודעת אם היתי רוצה להתמסד. וגם אם היתי רוצה, לא יודעת אם הרצון היה קונה שביתה.


 


כאן אני מגיעה להבדלים בין גברים לנשים. בתל אביב, ההבדלים האלה מטשטשים יותר מכל מקום אחר, משום ששני המינים תופסים את עצמם מעל לכל, כצרכנים. כל אחד צורך משהו אחר, ובכל זאת: אני צורך > אני יחידה עצמאית-> אני תל אביבי.איני רוצה לסטות לנתוחים סוציולוגים או לחפור בורות שאחרים העמיקו.  אבל יריד הצריכה מעמעם את ההבדל העמוק בין הנשי לגברי. בעוד שנשים עוסקות בד"כ במשך שנות העשרים , במציאת חתן ובנית תא משפחתי, הנשים בתל אביב מתייחסות לנטיה הזו , כמשהו שיש להשמר מפניו. האמירה הפשוטה: אני אישה ורוצה להתמסד ולכן מחפשת חתן, נתפסת כפסולה .  הגבר לעומת זאת, מופגז בתוצרי הצרכנות.  הצרכנות הנשית-אורבנית היא חץ דו ראשי, כל אחד פונה לכיוון אחר. החלק הפונה לאישה, משחק על הצורך שלה להדגיש את נשיותה. כמו שציינתי בתחילה, בחברה הצרכנית-אורבנית ההבדלים העמוקים בין הגבר לאישה הולכים ומטשטשים, הצורך לשחזר אותם בדרך מלאכותית – גובר. האישה נחפזת לסמן שהיא נשית. מאחר שהקישור של נשיות עם ביתיות   הוא טאבו , והאישה המודרנית חייבת לשדר שהיא יחידה (צרכנית) שלמה לא פחות מהגבר, הדרך היחידה שנותרה לה היא הדגשת המיניות שלה. בגדים, נעלים, וכו וכו.  זה הצורך הנשי לפצות על מה שנטשטש. ההשפעה של הצורך הזה ומילויו, על הגבר, שונה לגמרי, ודוחפת גם אותו רחוק יותר מהמהות הביתית שלו. דוחפת אותו לחבור למיניות שלו בלי חציצה. פשוט מפני שזה שם, זמין ואמיתי כל כך.  שני  המינים נדחפים לכיוונים מנוגדים, והדרך היחידה שלהם לתקשר זה עם זה, הדרך העיקרית, היא במה שמאחד אותם: המיטה, והצריכה.   אך זו לא דרך לבנות חופה.


וכאן אני חוזרת לירושלים. היכולת לבנות קשר שתואם את מטרותיי (נישואין והקמת בית) הוא פונקציה של שני משתנים: המקום, ואני. על המקום דברתי מקודם, ההגירה מתל אביב הייתה הכרחית מרגע שהתחקיתי אחר הבעיתיות .  השלב הבא היה אני. היתי צריכה לעבוד על עצמי כדי להיות ראויה למה שאני מבקשת.  נסיון חיי הוביל אותה לכמה תובנות בנוגע למה שהגבר רוצה, כשהוא מבקש להנשא:


– אישה שהמיניות שלה אינה מוחצנת.  כשהמיניות הנשית מוחצנת, גברים נמשכים לפתות אותה, ויתכן שמתישהו תפול לבגידה או פלירטוט.  עבור הגבר, נאמנות האישה היא הנחת יסוד ליכולת לאהוב.


-תום. החדשות הטובות הן, שתום הוא משהו שאפשר לשחזר. אי אפשר ולא צריך להעמיד פנים שאנחנו משהו שאנו לא . אבל אפשר לאמץ את הדפוסים שלו, הקיימים בנו, וזה יתאפשר הרבה למעלה מהמצופה.  כשעברתי לירושלים, הלכתי והתמרתי את המיניות בנשיות. בצניעות.  צניעות היא לא שאלה של איזה בגד לובשים, היא כמעט אך ורק השאלה של התנועה בתוך הבגד הזה, המחוות, טון הדיבור . קצב הדיבור.


– עצמאות. זה החלק הכי קשה. עבורי לפחות. כאדם רגשי להחריד,  ידעתי איך זה כשהרגש מנתק אותי ואני תלוייה במושא הרגשי, שימשיך להחיות אותי, ויאפשר לי קיום במצב המשונה שנפלתי אליו.   אני לא חושבת שתלות רגשית היא דבר רע, היא פשוט לא דבר שמאפשר בניה . האם אפשר לבנות משהו יציב מקורי עכביש ? לא. אם את חלשה, המערכת שלך מול השני, חלשה. אם המערכת שלך היא מערכת עכבישית, מישהו עשוי בטעות לדרוך עליה ולקרוע אותה .  זה העולם, וזה יכול לקרות.


– נעורים. הגבר מתאווה לאישה הצעירה. זה חזק ממנו. זה מה שמושך אותו. ואפשר להבין למה, נשים צעירות הן יפות מאוד, מקסימות, פשוטות יותר .   אי אפשר להחזיר את השעון לאחור, אבל חשוב להפנים עד כמה הרצון מכריע. כדאי לקחת אותו בחשבון כשאנו עושות החלטות . 


  

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s