כמו שמטגנים חביתה

 


– אז מה אתה עושה?


– מטגן חביתה


– אה


– מתי אני רואה אותך?


– מחר


– אני מבין.  צריך להפגש יותר.. אנחנו בונים עכשיו את הקשר


– כן.  איך הולך עם שוסטקוביץ?


– התאמנתי מהבוקר


– יפה


 


 


ירושלים של זהב, למה אני לא מאוהבת?   שכחתי, העיסקה. אני לעולם לא אוהב,  בתמורה יבוא הבחור. כל המדבקות נצמדות אל מצחו (היפה).  והלב שלי התחלף עם הטחול. הייתי בוכה אבל אין שם רגש.


תובנה מדהימה של רבע הגמר;  את יכולה לשלוט ברגישות שלך רק אם את לא מרגישה. תמיד האמנתי שאהבה היא הדרך היחידה לעכב את המוות. אך נדמה שזו היא הדרך לקדם אותו.    הימים עוברים עלי ,מחליקים, כל אחד קרוב יותר למר  מכתש.


עוד תובנה.  את נראית טוב, חכמה והלב שלך זה טחול, את יכולה להשיג (כמעט) הכל. אם הייתי זכר זה השלב שהייתי מזיינת כנראה , אחת אחרי השניה הייתי מחליקה אל תוך החלקות הזו שלהן בפנים, יוצאת, סוגרת ת'דלת, מדליקה משהו , לא חשוב מה. טלוויזיה, סיגריה, ג'וינט, עץ דקל. אבל אני לא.  אבל היחיד שהצליח לגעת לי בנשמה מאז שהכל כבה זה בוקובסקי . ושיר הפתיחה של "הפסנתר". ואליוט סמית'. מוזיקה. גם בוקובסקי הוא סוג של מוסיקאי. הוא לא אומר כלום אז אסור לחפש. צריך לקרוא אותו כמו שמטגנים חביתה.


 


2 מחשבות על “כמו שמטגנים חביתה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s