גרם

 


אני לא יכולה יותר. כל החברים אשכנזים. לא יודעת מה לעשות, צריך להוסיף עוד אנשים, כאלה שידברו כמו בני אדם . עד גיל 11 גרתי בבת ים. היתה לי שם ילדות מופלאה. זו היתה עיר קטנה  , מוכת שמש. מוכת עלייה. ובכל זאת, היו לי  החברים הכי טובים שאפשר לבקש. במיוחד ט', עשר שנים היינו אחיות לכל דבר. אז עברתי לתל אביב ודברים החלו להשתנות.


 


אני לא יכולה יותר . עם חברותי אני לא מסוגלת לדבר על כלום, אין להן קשר לעולם הפנימי . אמש ישבתי עם אחת, שעה וחצי ניסינו ללא הצלחה לדבר , ובסוף היא מציעה , נלך ל"וילה סוקולוב". כן, לשם. הלב נוטה לשם. ויתרתי.


 


כל האשכנזיות המבוססת המודיעין-עתודה-נסיעות לחו"ל פעם ב- גרים בהרצליה ת"א רעננה – אוי מותק, סבתא הגיעה לבקר-  איזה מתוקיםם- אוי אבא חזר מהעבודה  – הולכים לדודה ואז נסע כולנו לפאסטה משו בהרצליה  – אבא קבל קידום – מותק אני צריכה להחליף את הויאפקס נגמרה לי –  שיואו איזה ג'ינס קניתי יש בזה 20% לייקרה ותחרה אבל שווה – חייבים ללכת למעצבי העיר


 


אין לי בעיה אתם. פשוט לא רוצה את זה כל כך קרוב אלי.  בסופשבוע אני והבחור שאני לא רוצה להיות איתו, מוזמנים לחברה שמבזבזבת 7000 בחודש על בגדים (בחסות אבא) והחבר שלה, לארוחת ערב . ייתכן שאתקע לעצמי כדור בראש.   כבר חודש וחצי לא מצליחה להפרד מהבחור הזה.  לעזאזל.


 


לעזאזל הכל. 


נמאס לי מהצביעות. אני חייבת להתחיל להגיד את האמת לאנשים סביבי,  במיוחד בחורים. אולי האמת לא כזו נוראה והם יישארו. פחח. 


מותק, אוננת פעם לתוך אבטיח?


מה?


קנית אבטיח?


 


 


התואר המתקדם, מתקדם בצעדי ענק.  נדמה שאני צריכה עבודה של שמונה עד חמש (עד שש). אבל אני די רוצה לבהות ולטייל ברחובות וביערות, על יד ירושלים. רחובות העיר נעתרים אלי. הכל פועם בתוכי. ות"א מהבילה. 


הבחור לא מבין אותי. אתמול ניסיתי ארוכות,  ואין לי מושג מה אני רוצה. תיכף הוא מתחיל "תפקיד" , מספר לי עליו ואני מזייפת עניין, מזייפת נוכחות. הכל אני מזייפת, רק מגע אני לא יכולה ולכן הוא נשאר תוהה, ולא מבין בדיוק למה אנחנו לא מתקרבים עוד יותר.אולי הוא חושב, זאתי ילדה טובה שמחכה למשיח.    


 


הייתה לי חברה בירושלים בשנה הראשונה, ערבייה, שתמיד הלכה עם המטפחת המשונה הזאת על כל הראש. באה מאיזה כפר, ושלחו אותה ללמוד כדי לעבוד במפעל של אביה . היא נסתה להתקבל לרפואה (הפנטזיה הרטובה של כל הערבים. זה וכנאפה ). ולא הלך לה, למרות שהייתה די חכמה. בכל מקרה, לא חם להן עם כל הבגדים האלה וזה יותר גרוע מהדתיים שלנו.  מסת בד ענק (בד"כ עם הדפס של שטיח) מכסה את הגוף, ומטפחת שעוטפת הכל מלבד הפנים.  והיתה לי עוד חברה , גם באה מכפר, נשלחה ללמוד ולהיות מורה . היא נראתה בדיוק כמו ישראליות מזרחיות, עד שהתחזקה באיסלאם והתחילה לשים (בורקה?) על הראש.   אין פואנטה.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s