פיוט

הוריי לוחצים עלי בעניין האקדמיה וכל זה. להמשיך מיד לתואר מתקדם. אעשה כעצתם.  נהלתי אורח חיים שמרני ונוקשה וחששן, בשנים האחרונות.  וזה מתחיל להמאס .המעבר המטאפורי למנזר נוטרדאם. 


אני רוצה גבר, אבל ליד מישהו אני נרתעת.  אין יצר, אין תשוקה, וגם הרגש, הוא סובלימטורי. זה כמו שתמיד חלמת לא? תמיד חלמת לא לדוש ברגשות, לא להתעסק ולשפוך זמן ואנרגיה על בנים וכל הג'ז הזה. אולי מה שצריך היה לקרות קרה.


ובכל זאת, עובדה שאני חוזרת ל"בעיה" , אם זה מפריע כנראה זו הפרעה. סקס? אני רוצה גבר צמוד אלי כמו..כפפה אל יד? לא, מיליתי את מכסת הכאב לגלגול הזה. תודה רבה. ולאהוב אותו זה חוב לכל החיים. ידעתי כשנפלתי להרגיש, ההוייה התנפצה לרסיסים. חוב שאשלם ברצון, כפופה כמו צמית, אצבעון שעווה.


גברים מעולם לא הבינו אותי, זה ברור לי כיום. הם לא מבינים, מצפים לחיית לילה נוזלית, לאיזו פאם פאטאל, הם מצפים למשהו הדוק. הם רוצים אישה ואני לא זה ולא מסוגלת להיות, עכשיו או בימים האחרים. לא לשאת זין שינקב אותי . אז עזבתי . ולא אומרת שלא מתחשק, לפעמים, אבל לא. סיימתי עם הבנים בגיל 23  וסגרתי את הדלת. חשבתי על השורה ההיא מלוליטה, "סגול ערווה". סגול ערווה, איזו פיוטיות. אבל לא שלי. כן. אף פעם לא אהבתי את "לוליטה".  זה כואב בייחוד מפני הנרקיסיזם. שעות יושבת מול המראה. סוגדת לגוף , לשבריריות המטעה.אחח, לנעורים לנעורים.  מודדת בגדים, מתפשטת. ואף אחד לא יהנה ממך יותר. זה הנדר, ואת מתכוונת לעמוד בו, הדוקה כמו לוע של דרקון. והנעורים יחלפו כמו שמועות. עצב עמוק ומסנוור.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s