שהאל ישמור, כמה משעממים הבלוגרים האמריקנים. איזו ריקנות, איזה וואקום.  כמה אפשר לשמוע על פייסבוק מייספייס המשבר הכלכלי ואובאמה? והכל במן רדידות כזו, nothingness כללי. בלי יכולת לחשוב מחוץ לקופסא במיל. וגם האנגלית האמריקנית, כלום כזו,  בלי קימורי השפה הבריטיים. והספרות שלהם, חוץ מהמינגוואיי ובוקובסקי, מה כבר יש להם? כל מיני יהודים שנמלטו מברית המועצות ופולין?  מעודי לא קראתי הוגה דיעות אמריקני אחד, אחד ויחיד (לא מהגר או בן מהגרים יהודי!) שהרשים אותי. ולו אחד.  איזו אומה משעממת ונוחה.  אכן, יברך האל את אמריקה.




{תמיד מפתיע אותי מחדש. למרות שאני בחורה, ובנות בלוגריות עוסקות בווריאציות על סקס ומערכות יחסים, שלושת הפוסטים הפופולריים ביותר שלי הם : קנטור וקבוצות האינסוף, הארי פוטר, הערות תגרניות על כותבים בני זמננו.  קצת אחרי במדרג מצויים פוסטים על מצב מדעי הרוח ופוסטמודרניזם, המערכת הרגשית (ראי מזהיר), עוד הערות על ספרות.


בעצם זה מחמיא יותר ממפתיע. אעיז ואומר, אם הייתי מקדישה את הבלוג שלי חודש לפוליטיקה ואקטואליה נטו, זה רק היה מעלה את העניין. אז למה כל הזמן סקס ומערכות יחסים? כי אני בחורה, דהה}

8 מחשבות על “

  1. כמה דורות אחורה זה נחשב ’לא מהגר’ באומה שגילה 200 שנים?
    דרך רפרנסים בספרים של ניל פוסטמן וארווין טופלר שקראתי בתקופה האחרונה, הגעתי לכמה הוגי דעות ומשוררים שלא כדאי לזלזל בהם.

    ואגב צפון אמריקה, נסי ללכת לטכס סווטלודג’ שמעבירים בארץ אנשים שלמדו אותו מילידים אמריקאים(למשל, תומר פיין). ברצינות. אני יודעת שגבוהי מצח למיניהם נוטים להתנשא מעל חוויות כאלו אבל ההפסד כולו שלהם.

    אהבתי

    • לא שמעתי מעולם לא טכס סווטלודג’, אז איני יודעת אם זה יכול לשפוך אור חדש על מה שניסיתי לומר. בתור מעריצת הארי פוטר, אני לא במעמד להתנשא על מישהו.
      את צודקת, אמריקה היא ארץ של מהגרים. אבל יש בה, לדעתי, כל כך מעט חשיבה מקורית בקרב הוגי הדיעות, וכמעט כולה מגיעה מפליטי אגדות שלום עליכם בבריה"מ.

      אהבתי

  2. אוף, לעד תמשיכי עם ההכללות המקוממות??

    תומס ג’פרסון, הנרי דייויד תורו, ראלף וולדו אמרסון, אמילי דיקינסון, דורותי פרקר, אדגר אלן פו, פרנק אוהרה, צ’רלס סנדרס פירס, וויליאם ג’ימס. אלו סתם כמה שמות שעולים לי בראש, מתוך אלפי הוגים,סופרים,משוררים ויוצרי תרבות אחרים שטוו יחד את התרבות האמריקאית-אירופאית שבתוכה את ואני חיים היום. נכון, אנגליה-צרפת-גרמניה היו גם הן חשובות להתהוות התרבות המערבית בעידן התעשייתי, אבל ארה"ב היא ציר מרכזי והיא ממש לא רק המקור לתוכניות ריאליטי וקניונים, רק תחשבי על האומנת הפלסטית שב50 השנים האחרונות נוצרת ברובה הגדול בארה"ב. 

    זאת אחת ההשלכות המעצבנות לפוסט-קולוניאליזם של ימינו, במיוחד בישראל, לטעון שהתרבות האמריקאית היא שטחית. מה שקרה באמריקה ב200 השנים האחרונות, ומדובר במדינה עם עושר תרבותי והיסטורי מדהים, הוביל להתהוות של מבנה התפיסה והערכים שלנו היום. לפני שמתכחשים לעצמנו בתואנה ש"אמריקה זה רע ואנחנו יותר טובים", כדאי להשקיע יותר מאמץ בלהבין מה עומד מאחורי המושג הרחב כלכך שנקרא "אמריקה". אני התפלאתי לגלות שהרבה ממה שהוא אני הומצא באמריקה. 

    אהבתי

    • איפה, למען השם, קראת אותי אומרת שאמריקה זה רע? חלילה וחס. god bless america!
      אבל לומר שהיא תרבות המתחרה עם ענקי הרוח והתרבות האירופאים? זה פשוט סוג של עיוורון.  ומה שייכים פוסט קולוניאליזם ופוסט מודרניזם לעניין? אלה מילים שיוצרות קימור לשון מעניין כשהוגים אותן, אך הם לא מעניינינו.
      תומס ג’פרסון הוא מהנדס חשמל מוכשר. ראלף וולדו אמרסון (יש לי לינק אליו
      במקרה בצד שמאל) הוא הוגה מעניין , הנרי ג’יימס ,דיקנסון ופו הם שלושה יוצרים בריטיים שבמקרה אתרע מזלם לחיות בצד השני של האוקיאנוס. אין שום דבר ’אמריקני’ בכתיבתם . ועל זה דברתי. הרי איש לא מפקפק בכושר החריצות והארגון של ארצות הברית (ובסופו של דבר בזכותה אנחנו פה). אלא בתרומה שלה לתרבות ועולם הרוח.  אני חושבת שאמריקה מקבילה יותר לרומי, ענק הנדסי צבאי  שאין שני לו, שמהר לאמץ אליו את הדת היוונית ואת הפילוסופיה היוונית.
      וזה לא דבר שלילי, אלא שהבלוגרים שלהם משעממים אותי לאללה.
       

      אהבתי

      • אנחנו בעצם מתווכחים על השאלה האם ההישגים התרבותיים של אמריקה מתחרים באלו של אירופה? אני לא בטוח, יכול להיות שלא, לאירופה יש גם פור לא הוגן מבחינת זמן. 

        כל מה שאני אומר זה שאמריקה איפשרה את התנאים התרבותיים והמעשיים להתפתחותם של רעיונות ותנועות רוחניות רבות שעיצבו את העידן הפוסט-תעשייתי המודרני שבו אנחנו חיים ואין לזלזל בזה כי לפחות כרגע זאת התרבות החזקה בעולם. יש אולי דמיון לרומא, אבל למרות הנאראטיב הנוח, למיטב הבנתי ההצלחה של רומא גם היא היתה בתרבות וברעיונות שהתפתחו בה, לראייה קיקרו, וירגיליוס, ליוויס ולא רק בגלל עגלות החזקות ואסטרטגיה צבאית…. זה משהו שמרקס התעקש עליו, שאין לצייר הפרדה חדה מדי בין התנאים הכלכליים-חברתיים לבין מבנה העל של התרבות והרעיונות. 

        ג’פרסון באמת היה חובב מדע שעשה ניסויים בחשמל, אבל אני התכוונתי יותר להישגים שלו בתחום הפוליטיקה והיחסים הבינלאומיים, הוא די אחראי להכרזת העצמאות של ארה"ב וליסודות המודרניים של הדמוקרטיה.  
         

        אהבתי

      • איך אפשר לומר על פו שיצר ז’אנר חדשים בספרות כמו ז’אנר הבלש, שהתכנים שלו הם אמריקאיים במובהק, שהוא בעצם סופר בריטי? ברור שהוא מאוד הושפע והתחנך בתרבות הבריטית, כל איזור דרום-מזרח ארה"ב במאה ה-19 היה נספח של בריטניה אבל עם התבלון המיוחד הזה של אמריקה שהפך אותה למה שהיא.

        וג’יימס ופירס? הם הרי הוגים פרגמסיסטים – זרם מחשבה שהתפתח באמריקה ונוכח בעיקר בה עד היום.

        ולבסוף, זאת אולי אסוסציאציה שלי, אבל אני מרגיש שיש משהו פוסט-קולניאליסטי ברצון להיפרד ולהתכחש לתרבות האמריקאית שבחסותה ובכספה ישראל נבנתה…. אבל מסכים איתך שזה לא טיעון מבוסס או ברור מספיק. 

        אני טוען שאנחנו כולנו אמריקאיים במידה כזאת או אחרת היום, אז אם יש בלוגים משעממים זה לא ממש קשור למיקום הגיאוגרפי של היוצרים שלהם.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s