תריסי אצבעות

 


11.10.2007


 


 


ההשראה היא כמו מים בכף יד, תיכף תחמוק בין תריסי האצבעות.


לרגע רציתי לומר הכול ולרגע לא מצאתי לומר דבר. אני אוהבת אותך משום שאין דבר אחר לעשות עם הזיכרונות: כל אותם טיולים שלוקחים נער ונערה טיולים ומשפטים שמוחלפים כל אותן מחוות כל אותן שריקות של רוח כל אותן מחשבות שחולפות בלי שם כמו ילדים שכמעט נולדו, אנו קוראים לזה אהבה. לזיכרונות אנו קוראים אהבה ולהווה אנו קוראים התרגשות או לא מכבדים אותו בשם.


אני מרבה בהתרגשות ומרבה בזיכרונות, כמו אישה זקנה אני יושבת עם הזיכרונות לא מרפה לא מניחה , כאילו אם לא יהיו לי זיכרונות מה יישאר ממני. 


אינני יודעת דבר. ראי מזהיר שמשקף את מה שמביט בו נכון לרגע זה.  כאלה הן הנשים; ראי מזהיר שהגבר מביט בו.  אישה כל שהיא יודעת זה לחפש בתוכה את התשובות לכל השאלות שהגבר לא יודע לשאול . וגבר כל שהוא מחפש זה את גוף האישה. וסופו של דבר כולם מחפשים את האישה .   


אינני יודעת כלום לפעמים, הולכת בבוקר שקוף ומדמיינת שאני גבר. תמיד רציתי אבל.. לא. נשים כל שהן רוצות זה לעסוק בעצמן וגופן ומה שיוצא ונכנס אליו. וגברים מפרשים זאת בטעות כצרות, אך בעצם הן יודעות את השאלות הנכונות, וגם איפה התשובות מונחות הן יודעות בחוש. וכבר אמרו ביהדות שאישה לא חייבת בעול מצוות כי אינה זקוקה לתיקון והגבר זקוק. בנעוריי עוררה בי התשובה זעם רב וקפצתי אגרופיי, אך ככל שאני גדלה  מבינה כמה שנכון.


בעצם שנינו, אני ואתה אהובי, ואין משנה מי אתה , שנינו נמות בלי לגעת אחד בשני אף פעם אחת באמת. לא נגע, לא נתערבב עד שנשכח: מי הוא מי? עד שאני אצא מתוך הערבוביה אתה, ואתה תצא אני. רציתי שתאהב אותי כל כך עד שלא תדע למה, כך שלא תשכח הסיבה ולא תוכל לחדול לעולם מאהוב אותי.     


 


חשבתי על האיש שהלך בגשם זמן רב כל כך עד אשר לבו הפך למעיל.


 

מחשבה אחת על “תריסי אצבעות

  1. לתקופה קצרה (30 שנים, כמדומני), גברים ונשים נמסכו זה בזה, והפכו להיות גבר-אישה ואישה-גבר. אמנחוטפ הרביעי, אני חושב, היה אז הפרעה. לפעמים אני תוהה כמה קסומה באמת היתה התקופה הקצרה הזאת. מי יודע, אולי באמת היתה זו הרמוניה צרופה. ועד שתשוב, אנו כלואים באותו מרחב מודולרי, וההרמוניה מצויה רק בזיכרון.

    הנה שני בתים אחרונים משיר שלא אעלה לבלוג שלי. "ערגה":
     
    לכך אני עורג, יָפָה
    בכל פעימה של דם:
     
    למצוי בלב
    אליו אין היד מגעת –
    רק בו הנצח, המושלם.

    כתיבתך נהדרת, חכמה ומביאה השראה. תודה לך.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s