משהו על

כמעט סיימתי את הספור. אורכו שישה עמודים.  משהו על כתיבת פרוזה לעומת בלוגינג. לקח לי שנתיים להתחיל לעשות פרוזה.  נכון תמיד אומרים שזו עבודה קשה? צודקים.  וזה לא שייך לדימויים או וירטואוזיות יפה, או קילוח המילים. זה חיוני, אבל זו אינה כתיבה. אני חושבת שספור טוב,אמיתי, מאפשר לקורא להביט דרך חור  המנעול במשהו שאף אחד ,גם לא הכותב, יודע לאשורו.  ובלוגינג?  זה לפתוח את הדלת.


היו לי המנחים הטובים ביותר שאפשר לבקש. למדתי אצל שני סופרים ידועים, ועוד קצת זמן אצל סופרת ידועה ומצליחנית. שני הסופרים ממש העריכו אותי. הסופרת העריכה אותי בתחילה , בהגשת הדראפט הראשון לטקסט , ואז כשהגשתי את הטיוטה שחשבתי (בטעות) לסופית, היא נתנה לי ביקורת איומה ונוראה שכמעט גדעה אותי. אבל טוב שעשתה זאת. היא שונאת כתיבה שירית עמוסה בדימויים, הספרים שלה מצויים ברשימות רבי המכר. היא הביטה בי ותהתה אם אני דיסלקטית. היא אמרה שאני לא יודעת לכתוב, שאני מקשה על הקורא, שאני בלתי אפשרית.  בדיעבד, אינני יכולה להודות לה מספיק על כך.  היא למדה אותי כל כך הרבה על השהיית האינפורמציה, על בניית דיאלוגים (נקודה שאני מוצאת קשה יותר, באופן יחסי, אולי כי לפני הפרוזה עשיתי שלוש שנים בלוגינג, פעולה בה כותב מדבר את עצמו לדעת). על יצירת מתח, עניין. היא אמרה לי שקורא מקדיש לספר , שהיא מקדישה לספר, עד חמישה עמודים. נתפס? ממשיך. לא נתפס? מניח. וצדקה. לחלוטין צדקה. 


איכשהו לכותבים גברים יש נטייה להידלק על הכתיבה שלי. יש נטייה מסויימת להתבטל בפני הנחרצות, שלה או שלי, לתבל  בעידוד. אבל לא, הלימוד מתבצע בעיקר דרך ביקורת. והסופרת הזו נתנה לי מתנה, בכך שאפשרה לי להבין שהטיוטה ההיא לא הייתה טובה מספיק (ובתוכי כמובן חשתי בכך), ורק אחרי עבודה מסיבית נוספת, אני יכולה כיום להביט בששת העמודים ולדעת: הנה ספור קצר. באמת באמת.  נכון, כתבתי אותו, אבל הוא נפרד ממני. אני לא מסוגלת להסביר לקורא כל מה שהולך, כי זה גדול עלי. כי זה לא בידיי. אין לי שליטה מושלמת על הדמויות, על עולמן, על דרכיהן. הוא ואני כבר לא זהים. 


היום לקחתי את הדפים וקראתי אותם שוב.  קראתי אותם שוב גם כי ידעתי כי הוא קרא את זה רק לפני כמה שבועות. קראתי אותם ולרגע זעיר הרגשתי ,שהגיהינום של  השנתיים האחרונות – אותו גיהינום שלא יכולתי לחבר לו מילים ולכן הסרתי את עכבותיו מהבלוג – אולי אולי, לא נותר ללא מענה. ואולי אינו לשווא.

3 מחשבות על “משהו על

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s