שמיים

אני כותבת במקום לשלוח לו. כותבת כדי שלא אפול ואשלח. וזה קשה יותר כשמדובר באדם כזה, קשה כשמדובר בבחור ש.. אנ'לא יודעת מה לומר. אבל איכשהו הרגש, פתאום שם. והוא סמס לי בחג ועניתי לאקונית, אחרי יום. ועכשיו נחמץ הלב שנפתח אליו מחדש. אני רוצה לבוא לדירתו ולחבק אותו , להתכרבל עם שוקו וסרט מצוייר. אני רוצה כל מיני דברים, דחיסות שלא הייתה  שנתיים, מאז ההוא. כמה בנאלי הכל, האושר. בנאלית השמחה. אני רוצה את הידיים הגמישות, את העיניים שלו מביטות, כחולות בגולגולת הנבונה. אני פתאום, ונזכרתי איך נשמנו אחד אל תוך השני, איך , אחרי שנתיים זה כמו לכרות קרחון. מתגעגעת אני…אישה.  הבטחתי לעצמי שלא אפול בזה. לעזאזל, לעזאזל, רוצה לבוא אליו יפה יפה, עם השיער הזהוב לעלות למעלה, ושנינו בבגדי שינה, מתחבקים, מתלטפים, בוכים קצת , נואקים. רוצה שנקרא יחד שירה אנגלית, שירה עברית. בחוץ הגשם נתך אל החלון כמו חלב, כמו, זיכרון של משהו שנחלם , אני רוצה קירבה אני…אחרי שנתיים, הרגליים הידיים הלב, הכל מוכן לזוז מעט, אחוה מתוקה. אני מרגישה לעזאזל, אני מרגישה. ונדרתי, נדרתי לעולם לא עוד. לא רגש לא..גבר. כל זה. והוא, מעין דיוניסוס חצוף, אסור שיקרב אל לבי. אסור לאף אחד. קברתי אותו. אני…רוצה שנתנשק שעות, ימים, בשפת דלתו, נעלה את המדרגות כאילו היו פונות אל ההיסטוריה.

אני רוצה שיעטוף אותי במילים, יותר ויותר ארעיות, אני …רגש וירכיים, א_ _ה .  והשמים מתחילים להיות בלונדיניים.