אני לא בטוחה פתאום למה הכתיבה. חשבתי שזה מפני שהדבר חשוב לי. מפני שאני רוצה בכל מאודי לכתוב. ופתאום נדמה כי אני כותבת מאותה סיבה שעשיתי כמעט כל דבר בחיי: מתוך אגו. מתוך הצורך לאשר את ערכי בעיני עצמי.

אני שוקלת את המשך דרכי האקדמית. חושבת בכיוון של תוכניות אקדמיות ספציפיות שייתכן ויענו טוב יותר על הצרכים העיוניים המרובים. חושבת פתאום על הסטוריה, הסטוריה מרתקת אותי. זה היה תחום הומאני בו הוצאתי תמיד מאיות מבלי להתאמץ  בכלל. כשהייתי נערה, התמקדתי בעיקר במקצועות הריאליים. את ההומאניים למדתי מתוך כורח. אבל הסטוריה היתה אחרת. זה מגרש לא זר עבורי.


בשנתיים האחרונות עסקתי בצורה כפייתית כמעט, בספרות. קראתי מסות של ספרים. גמעתי ידע טקסטואלי ספרותי שסטודנט לתואר מתקדם, לא גומע. הגעתי למקום גבוה משפתחתי בו. וודאי ביחס למישהי שמגיעה מתחום אקדמי אחר לחלוטין.  ועכשיו, עכשיו אני פתאום לא יודעת. כתבתי וכתבתי, הבאתי את עצמי לרמת שליטה טקסטואלית שלא הייתה לי לפני שנתיים, בגיל 23. ועכשיו, אני נשאלת  בכנות: האם הצורך לפרסם ולכתוב, האם הוא מגיע בעיקר מהאגו?  האם יש לי משהו דחוף, משמעותי, לומר?

7 מחשבות על “

  1. זו שאלה מעניינת, ומצאתי עצמי מתחבט בה גם כן.
    אם להשליך עלייך מסקנותיי לגביי, הרי שהשליטה בכלי הטקסטואלי לא בהכרח נועדה לטיפוח האגו. גם, אבל זה צ’ופר שמגיע על הדרך. מטרתה העיקרית של השליטה היא אמצעי אקספרסיבי. בערך כמו ללמוד לנגן.
    נסי להגדיר זהותך לו היית עוברת עכשיו למדינה זרה, שבשפתה המדוברת את שולטת, אך לא בשפתה הספרותית. המצב הזה (שעבורי ממשמש ובא), מפחיד מאוד. הוא מפחיד, מכיוון שהנו משול לכריתת איבר. יש צורך למצוא חלופה לביטוי הרגשי.

    אני מזדהה גם עם הצורך שלך לבחור בתחום שאינו ריאלי. גם אני עברתי מסלול דומה, רק שבסוף בחרתי בפסיכולוגיה. אולי כדאי לך לפנות דווקא לתחום בו לא היתה לך כל נגיעה. הלא הנגיעה האקדמית במקצועות שפעם קסמו לך, משולה במידה מסוימת לביקור מאחורי הקלעים של מופע קסמים: את רואה מה שראית לפני כן, אבל כבר אין בזה קסם.

    אהבתי

    • אני יודעת מהי מטרתה של רכישת שליטה ספרותית. השאלה אם יש לי במה לשלוט; האם ישנם  רעיונות או רחשים  שתובעים שליטה, ארגון וסדר במעטה של טקסט.
      יש תוכניות אקדמיות שנותנת מענה לצרכים בינתחומיים. אבל זה שוב אומר מסגרת רעיונית גדולה, משהו גרנדיוזי.  אגו.

      אהבתי

      • כטיפוס אנאלי היודע לזהות כמותו מקילומטרים, אני מתרשם שתמיד יהיה לך במה לרצות לשלוט. זוהי, לדעתי, קללת המודעות העצמית: מילול עצמך לדעת. בהנתן רחשי הרגש שאת כה עסוקה בהם כאן, הרי שבהחלט יש מה למלל. הארגון והסדר הם תוצר של האנאליות. המלל הוא תוצר של המודעות העצמית.

        מדוע זה אומר מסגרת רעיונית גדולה? אם בתואר מתקדם עסקינן, הרי שתמיד תוכלי לפזול לצדדים. לעשות ארוחת טעימות של תחומי ידע. איני יודע עד כמה זה ישים במסגרת MA, אבל זה בהחלט ישים בדוקטורט, ובמיוחד במדעי הרוח.
        אמנם אין מדובר ברכישת ידע עמוק בהרבה תחומים, אבל בסופו של דבר, אנשי רנסאנס חיו בתקופת הרנסאנס. גם מעט ידע בהרבה תחומים זה בסדר.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s