בושה

אני רוצה לתפוס את עצמי כברייה א-מינית, מעל לבשר, מעל לחיים אפילו. וכל אזכור לכך שגם אני אדם, אישה, על כל הכרוך בזה, מכאיב נורא. אנשים מכאיבים , הם אף פעם לא כמו שרצית שיהיו.


אני לא מסוגלת להתמודד עם הארציות. לא ביני לביני, ולא בבלוג הזה.  איכשהו הרצון למטאפיזי, השאיפה (שהיא גם שאיפה אל המוות), הולמת בי. תמיד. אני חושבת על הבושה נוכח דברים שקרו בחיי. אני חושבת ש, היעוד הרוחני הוא לא, ככלות הכל, האהבה. כי אהבה תלוית אדם, ואדם הוא רק אדם. אף פעם לא כמו שרצית שיהיה. ומצד שני, גם האל מאכזב  (באכזריות שהוא מאפשר בעולם), ולכן אינני מאמינה. לא בפרשנות היהודית של המושג אמונה.  אז מה נותר? איזה פנתאיזם נוסח שפינוזה. איזו…פרשנות .  שרירות כלשהי.


 בלבי, כבר הייתי על ערש דוויי כמה וכמה פעמים. אני מבינה את הזיקנה טוב משאני מבינה את הנעורים. תמיד מרדתי בהם, מרדתי בניצני החיים, הגוף, כל זה. מה שתל אביב מייצגת לי. פריקת עול, זרע, דם, וכו וכו, מתערבלים על המדרכות, שטופות ספטמבר.   אכלתי כל היום, רק אכלתי ואכלתי, הבאתי את עצמי לבחילה. כמו בולימית. אכלתי כמו אדם אחר. מתוך אשמה, מתוך תחושת היעדר.   בושה.



http://www.youtube.com/watch?v=fB0ekKTzvtA&feature=related

רכונה

הייתי רוצה להיות האישה החזקה ,הפטאלית, שגברים מסוימים חושבים אותי להיות, ממבט ראשון, ובעיקר מקריאה.  הייתי רוצה להיות קרה כקרח, אדישה כמו כוכב לכת עצום, להיות הגיונית כמו משהו שעבר את מבחן טיורינג.  


 


הוא חשב שאני "טורפת גברים", כך אמר . הוא חיזר וחיזר. ואני פחדתי, ניסיתי לחמוק אבל מאוחר מדי. כן, נמשכתי אליו מאוד, כן רציתי לבלות במיטתו. ידעתי שזה בלתי נמנע..הארוס הארור, אילו ידעו הגברים כמה יצר ותשוקה חגים בתוכך ,אלימים, שואלים שאלות, מסיטים לדרכם.  גבר מכניס אישה למיטה כבר בחמש הדקות הראשונות לשיחה. כל היתר זה להשלים חסרים, לא לעשות שגיאות. והוא לא עשה, כמובן שלא עשה. כבר שהתקרב אלי בקרן הרחוב, ההליכה העדינה האצילית וכל זה, כבר הייתי שלו. הוא רק לא ידע. אז משכתי אותו מפגש ועוד מפגש ועוד וכו, וברקע ניסיתי מאוד למלט עצמי משם, אבל זה לא עבד. אבדתי. 


 


הוא לקח אותי לדירה. ואני מבינה (קצת יותר) מדוע כל חברה זקוקה לדת ומסורת על מנת לשרוד.  ריח טוב (של שמפו פינוק), יפה ומבוקש. אבל לא שמתי לב כמובן, עד שלקח אותי.  אני מרגישה כאילו שדדו ממני את הסוד שלי.


כל פעם טיילנו למקום אחר. ואיכשהו בסוף כל מפגש הידיים שלו היו על צווארי, והוא נשק, ולא התנגדתי. הוא מושך, כן. וכשנפגשנו בתחילה, הייתי אנטגוניסטית ובזתי . דברתי בזלזול, באדישות. יכולתי לוותר עליו בכל עת.   אבל כשהמשכנו להתנגח ידעתי ש, הגשושה נשלחה והעמיקה. בלילות חשבתי עליו, התהפכתי בהתרגשות במיטה ופחדתי. הצטנפתי, קיוויתי ששכח. אבל הוא רצה, והתעקש. חיזר. כתב מכתבים, כל פעם מחדש. הוא היה חייב להשיג את הבלתי מושג.


 פיתוי זה תהליך עדין, מזכיר מאוד ציד. כדי לפתות צריך לגרום לעופר לבטוח בצייד, כדי שיתקרב אליו, יניח לו ללטף את הרוך שלו, ואז לקרוע את הכול באבחה.


 


אז ישבנו על שפת החוף. ואמרתי , "המון זמן שלא הייתי עם מישהו, ואני אפילו לא יודעת מה אני עושה כאן". הוא הסתכלי עלי, והשיב "זה רק הופך את זה ליותר מושך".  


ואני יכולה להבין את זה .אם הייתי גבר, באגוטריפ ונרקיסיזם, מבחינה עלילתית זה נראה כל כך מתאים.  לא יכולתי לעמוד בזה.  כמה אפשר? כן, העיניים קצת מבוהלות, ואני מעט קרועה.   סוררת.


 


 אבל אני אישה. רגשית להחריד, שברירית. חולמת, חומקת. פשוט מאוד.  את כוחי אני מעבירה לכתיבה,  ללימוד. וזה בסדר, כך הוכרע. עבדתי על ספור הרבה זמן (בתחילה היה בעייתי ורעוע ואני התעקשתי), והוא קבל מחמאות. סוף סוף הוא נקרא היטב. זה נעם לי, אבל הבעיה עם מחמאות שהן מנוונות, הן מוציאות מכלל פעולה. וכמובן, העדרן דוחף אותי אל אבדון. כך או כך אני מפסידה. אז עדיף בלי, עלי לגייס איזה מקס ברוד שיפרסם הכל אחרי מותי, לאחרי המבול וכל זה.


 


אולי עלי להתחיל ליהנות מהנשיות.  גם אם היא אומרת לי לפעמים, לרכון. רכה כמו חשמל. להיות ניצודה. 


 

נגע


 


מענין איך מכל המצבים, דווקא הסקס (האנחות הגניחות התנועה) כל כך דומה אצל גברים. בייחוד החלק שקרוב לאורגזמה, כשהם מאבדים שליטה ואפשר בחטף להביט בפנים המכווצות בעונג ולראות, לא את המסיכות אלא מה שמבעד להן. מעניין איך דווקא אז כולם כל כך דומים, ואותו הדבר. כאילו האוניברסלי מציץ ומוכיח שוב איזה עקרון סוציאלי ליברלי כזה, all men are created equal ,מוכן להתקיים בכל צורה, וזהו אותו קיום. אותה שריקה. ואיכשהו עלתה לי לראש תורת האידיאות של שפינוזה. הסקס, הוא אחת הזירות הבודדות, שלוחה שהיא מעבר לשפה. מעבר להתגוששות שהיא נחלתנו.  אדם שב ומתפלש במה שיצא ממנו. וזה כל כך יפה בעצם, פשוט כל כך ויפה. גבר זה דבר עדין. סודי.