כרטיס

נכנעתי. נכנסתי לחנות ורכשתי שני בסט סלרים, פשוט מתוך ההנחה שהם יעשו לי טוב. השלל:  "לאכול, להתפלל לאהוב" של אליזבת גילברט. ועבור אחת כמוני, שרשימת הקריאה הבארוקית שלה פרושה בצד שמאל, זה חתיכת הישג. צפוי בוק ריפורט.  הספר השני שרכשתי הוא "קפקא על החוף" למורקמי, סופר שאני בד"כ לא מאוד אוהבת. אבל החלטתי לנסות.


אני באמצע הספר של גילברט ולמרות שיש לי לא מעט מה לומר, אשמור את הדברים לפוסט מסודר. רק אעיר שלוקח זמן לציניקנים נקרנים כמותי לצלוח את החלק הראשון, שטוף השמש והפסטות, על איטליה. מזל שאני כל כך אוהבת תיאורים של אוכל.  וריח של אוכל.


 


                    


 


 


 


יש לי כרטיס קטן ותמונית, אני עובדת. מתקדמת(?), קוראת ספרים מאוד עבים באנגלית על תיאוריות מסובכות (יש שיאמרו משונות) שהמציאו אנשים חכמים במאה הקודמת.  אני פותרת משוואות ויושבת מול המחשב, המזגן מלטף את העורף והסנדלים.המזגן נתך; אנשים יוצאים להפסקת קפה וקוראים לי.


 


אז לקחתי את "שיפון עם שינקן" ו"הוליווד" של בוקובסקי מהספרייה כדי להשאר בחיים. באופן רשמי הכותב האמריקני האהוב עלי, שם בכיס את המינגוואיי ובורוז. את כולם (חוץ מגינזברג).  איזה אומץ, ואיזו רגישות מטורפת, פנומנלית, לחיים.


את החברים של 8-17, החלטתי לסנן לעת עתה. לא עוד ספורים על בני זוג משעממים ונסיעות צימר חטופות לצפון. לא תודה, אתם מוזמנים להשאיר הודעה. זו לא אשמתי שאנשים מחליטים להפסיק לחיות באזור גיל 25-30, להפוך ליצורים ממוכנים, רכיכות טריטוריאליות שחייהם נעים בין עבודה בנזוג ורכישות מאשרות במתחם עזריאלי. לא, אני לא צריכה להיות עדה לזה.


 


התחלתי את "המגדל הבוער" (של ההסטוריונית ברברה טוכמן). אחד המניעים למלחמת העולם הראשונה היה השעמום. שנים על שנים של שעמום שהצטברו בתום מלחמות נפוליאון. אסור להקל בחשיבותו. כמו הכבידה, בטווח הארוך מגלים שהוא כמעט לבדו, מביים את המערכה. השעמום הוא כמו אפס, לעומת אחד – ההתרחשות. זו יכולה להיות טובה (מספרים חיוביים) או שלילית (שליליים). אבל מהם המספרים,הכמויות, לעומת אפס? והוא מכניע אותנו לעשות.  למשל, לצאת להרפתקאות מפוקפקות מהסוג שעברתי בליל חמישי האחרון, על גג בניין בצפון תל אביב. הירח נפרש עכבישי. היה שם גם בחור נאה, ותמנון. התמנון צפה וצחק לעצמו, הכול התמלא ריר, והכוכבים הצטופפו מעל עד שנבוכנו ונכנסו פנימה. אבל זה היה מאוחר מדי. כשיצאתי מהמיטה בסביבות ארבע, טרקתי אחרי את הדלת ומחקתי את המספר שלו. לא עניתי למייל, שלושה ימים אחרי.


 


אני חייבת להתחיל לחשוב על העניין האישי. לצאת (שוב) עם פיסיקאי/מתמטיקאי/  ..?   הם חכמים, אבל האינטליגנציה הרגשית שלהם מגבילה.  אני הוזה  אמן עדין שאכניס לחיי, אטפל בו ואפרנס , אוהב . אסגוד לו כמו לשמש. הוא יהיה גאון שברירי, עם כשרון פנומנלי למילים, רגישות שתכניע כל התנגדות. משהו כמו קורי עכביש. כן.. הלב מבקש עונג ראשון.


 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s