כשמנגינה הייתה רוח רפאים

 24.10.2007 

 


אני לא עומדת בזה. לא עומדת בזה בכלל. הוא יושב שורה ממני, כמה כסאות הצידה.  תרגול ראשון השנה. קורס קשה. 20 בחורים, תותחי אינטליגנציה, אני ועוד בחורה אחת. גם בלונדה.


אלוהים, כמה הוא יפה. ואצילי . נכנסתי עם השיער קצת קופץ , מלאת שמחת חיים, וראיתי אותו שם. מדבר עם שמנמוכה. העביר מבט מהיר, סורק אותי מלמעלה למטה, וחוזר לדבר עם הלא אסתטית על קורסים. אנשים נכנסים, ערב מאוחר. הוא גבוה ויפה,  אך גם אני .הבחורים מביטים בי ואני אוהבת להיות מוקפת. חלקם נראים טוב מאוד.  אני בהתקף חרדה כלשהו, חוששת שלא אצליח בקורס. למרות שבקודם קבלתי ציון ממש גבוה. אולי סתם היה לי מזל? עכשיו החומר באמת נהיה קשה. רק תותחים בוחרים אותו. אעמוד בכל זה בכלל? ועם עומס השעות המטורף …הוא יושב, כתפיים שמוטות, אצילי כל כך. נסיך ירושלמי . תלתלים זהובים עיניים כחולות כחולות, גומות חן. עור חלב. בחיים לא נמשכתי לבחור בצורה מושלמת כל כך כמו שאני נמשכת אליו. ונזכרת, אז לפני כמה חודשים, כשעשינו מה שעשינו. כשהוא בא עם התלתלים והכול. ואני עם גופיה אדומה וג'ינס רפוי. ואודם. הוא נמשך אלי בטירוף, אני יודעת. בהה בי כל הזמן. רק עמד ובהה.איך לא יכולנו יותר כבר,והתמזמזו ,עוגבים זה על זו, על המיטה הצרה. נשפכים כמו יין.


 והוא לוחש לי , יש לך ריח כל כך טוב. ואיך הורדתי לו את החולצה בציפורניים, והוא נשך לי את השפתיים בנשיקה, וליקק אותי ושלח ידיים, מסיר את הבגד. והעביר שפתיים רועדות על השדיים  הבטן והצוואר. ואני עוצרת מבעדי לצעוק. איך נגעתי בו, והוא נאנח אנחות קטנות , יפות. אציליות. ואיך התפתלנו אחד בשנייה ועינגתי אותו, הכי בתשוקה אי פעם. והוא נאנק מתענוג. וכל שעוני העיר החלו לזמזם , והוא בתענוג למרות הקירות הדקים, וזו ירושלים אחרי הכול. ורציתי שיתפרק בפה, אבל הוא משך אותי לנשיקות ארוכות. התנשקנו ולא הפסקנו ,טובלים אחד בשני כאילו כל הפלגים הקפואים בעולם נמסו. בחיים לא חוויתי משיכה מושלמת כזו. הריח שלו, המחוות וקולות התענוג, והמגע של הזין שלו, והטעם שלו בפה, והטעם שלו עלי. ואיך הוא כמותי, חנון אסתטי בחוץ, אחיזת עיניים, וחיית מין סחרחרה בפנים. ואיך הייתי כמו זאבה, ואיך מחוזות הגוף בערו, בערו ורק בערו.


 


יש רומנטיקה של דרך משותפת. ושפה משותפת וראיית עולם ורעות; אחווה מדומה. ויש רומנטיקה של אש. של מילים מתייפחות, מילים שותות ומשתכרות מעצמן. אז זוהי כאן. ולא התאהבתי. אבל נשטפתי בו לחלוטין, כמעט עד אובדן הכרה. אם היינו הולכים עד הסוף, הייתי קורסת. מתאהבת.  ידעתי לשים גבולות.


ואיך בא כמה ימים אחרי, עם סלסלת פיקניק, וישבנו מטר אחד מהשני. מנסים לאלתר שיחה, כל אחד מטושטש בתשוקה ממקומו. נבוכים. והוא אמר "השמיכה שלך יפה". צחקנו, ואמרתי לו בקול שלא הכרתי, אמרתי לו "בוא". ובאמת לא עניין אותי לדבר אתו על כלום ולא עניין אותי כלום. בטח לא הטיול שלו והתחביבים; כלום. והוא קם מהכסא בגמלוניות והתיישב על ידי ,על שפת המרחב שלי בחדר . נגעתי בידו, יפה כמו יצירת אמנות, והוא כאילו הסיר בזה הרגע את ארשת השקט הסמוי, והתנשקנו טרופים וחדורי להט. מנסים לאכול אחד את השנייה. ונשכבנו, אני עליו, בחיים לא חוויתי כזו תשוקה. אולי רק פעם אחת . בלי לזייף כלום, אותנטיות מלאה.  תשוקה מושלמת נדירה לא פחות מרגש מדוייק.  שנינו נבהלנו אני חושבת. אני נפגעתי. גם הוא, אבל אחרת. שבועות אחרי כן התעלמתי ממנו. אויר. נפגעתי ולא הראיתי מיל. והוא מחליק מבטים, וגם אני. מגניבים מבט. רק בבטן, המערבולות ההן.


ואני לא רוצה לשבת אתו באותו קורס. מקווה שהוא לא עושה אותו. השתדלתי, אבל מי יודע.  כל התרגול הייתי סמוקה, בוהה בלוח. לב דופק.  חרב זיכרון חלודה ,מתהפכת עמוק אל תוך הלב. מבעד לנשימות קצרות אני יודעת, יותר מדי מסעות מחכים לו הלאה. ובעצם גם לי.


ורק הרוח הנהדרת חסרת דיבור על ההרים. מתרגמת את הכול, מחכה לגשם .


 

2 מחשבות על “כשמנגינה הייתה רוח רפאים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s