אוף

אוף. גברים כבר לא ממש מעניינים אותי, איזה בעסה. לא חשבתי שאתגעגע לכל הדחפים האלה של גילאי 18-23, אבל זה קרה. והחיים בלא תשוקה הרבה פחות מעניינים. לא משנה כמה ספרים אני קוראת ואיזה אנשים מקיפים אותי. זה לא רק הקטע של הסקס שנעדר, כל רסן המחשבה. התקוות הקטנות שיתקשר (או לא), הרצון שמישהו אחר יכריע את היום שלי, לטוב או לרע. הרגש. הרגש חיוני לחיים. זה אומר שאני לא בחיים? ייתכן.  אני מרגישה מתה מתמיד, במובן הטוב של המילה.  מאז שהחלטתי שאני "חייבת" לכתוב, להשתתף בכל מיני תחרויות ולהשתחל לעוד ועוד מקומות, מובן שלא בא לי בכלל. זה נהיה עול, לצד המטלות האקדמיות והעבודה. אני מאלפת את עצמי לכתוב בשעות קבועות , קודם בכתב יד ורק אז במחשב. כלומר מתייחסת לזה כמטלה לכל דבר וזה כמובן מעקר את התשוקה. מתחילה להבין את הגרושים המשועממים שמוצאים מזור בין רגלי השכנה. בגידה כלומר, שחיקת התשוקה.  אי אפשר ליצור בלי תשוקה ועבודה. אבל איך משלבים בין השתיים? נראה שהן מבטלות זו את זו. 


הדבר החינני ביותר בחיי הן השעות של משחק bubbles. אני משועממת כל כך. כשנולד הרעיון לספור הייתי באקסטזה, שרטטתי נרגשת טיוטה ראשונה על עמוד וחצי בכתב יד צפוף. היא יצאה טוב, לא מלוטש אבל טוב. ועכשיו אני יושבת מולה, שוקעת בכסא, הפנים מתעוותות בשעמום. נמאס לי מספרים. למרבה הצער, גם מאנשים נמאס לי וזה לא משאיר יותר מדי. אוף.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s