פחד לפני

הבלוג הוא פרבר הכתיבה שלי.  דברים שאני לא מצליחה לומר ולכתוב לעצמי, אני כותבת כאן. הוא לא נגיש ולא נהיר. שלמתי מחיר כשהתחלתי לחיות בתודעות אחרות. כשהתחלתי לרגל. אינני נהירה לאיש. אפילו אמי מסתכלת עלי ולא מבינה. גם חבריי לא. אני מוקפת אנשים טובים, חלק טובים מאוד, אבל הם אינם חלק ממני. הכל מודרים . אין לאיש דריסת רגל בעולמי. אני מרגלת סמויה . לאיש, מלבדו. ואני שומרת אמונים כמו פנלופה. יודעת שייתכן ולעולם לא ישוב.

עוד שבועיים, אולי שלושה, אציג את הספור בפני סופרת ידועה.  מאלה שהכל מכירים את שמן, וחורצות גורלות. אני מרגישה כמו מכשפה צעירה בהאגוורטס, לפני מצנפת המיון. נתתי הרבה מאוד לשני הספורים. כך או כך, האמת היא הדבר היחיד האפשרי. אי אפשר לדחוס את הדברים לנצח תחת ערפל רטורי.  הכל פתוח. מלבד הלב שלי. הוא סגור.

מישהי אמרה לי שהיא מתקשה לכתוב דמויות רחוקות ממנה. שאת עצמה היא כותבת מצוין אבל מה שרחוק ממנה יוצא מאולץ.


קשה לי להבין מדוע אנשים מתקשים לברוא דמויות, זולת עצמם. הרי אותי אני מכירה, למה לדוש בקורותיי?  לעומת זאת, היכולת להתקיים בעולמם של אחרים (ליצור ולהכריע אותם) היא מתנה. מקור לעניין וחידוש מתמיד. לייצר מערכת ייצוג מקבילה, זה האתגר ששווה באמת את המאמץ. הפיקציה הזו, המסע הזה. נסיבות אחרות, ואפילו מין אחר.  כמו לצאת לטיול בלי לעזוב את החדר. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s