יש לי בעיה: אני אנטי אקסהביציוניסטית. וזו בעיה אם ברצונך לצור אמנות. כי אמנות, כל אמנות, בסופו של דבר פונה לקהל. והאינטרס של כל אמן הוא להתפרסם כמה שיותר חזק וכמה שיותר מהר. אז דברים קצת זזים עכשיו, אבל לא פה המקום לפרט. יותר ויותר אני מבינה שזה הולך להיות קשה. גם כי אני סובלת, ממש סובלת מכל התהליך הנלווה לכתיבה (והאמת שגם הכתיבה עצמה לעתים כרוכה בסבל). כל מה שכרוך ביציאה מעולמי המזוקק, בתחרות. בשיווק וייחצון עצמי. יותר נוח לחשוב שהכל קורה מעצמו. אבל הוא לא.
ואם לא אעשה זאת? אתעורר בגיל מבוגר ואומר לעצמי: את כשלון, את אפס מאופס ולא הגעת לכלום ואת כלום. ואשנא את עצמי למוות. כך שכל מה שאני עושה מגיע מתוך פחד. הפחד מהתעוב והבוז, 'אם לא'. הפחד מהתעוב והבוז, אם לא אסיים תואר מתקדם. אם לא אעמוד בכל הדברים שאני 'חייבת'. זה כל כך נורא. וזה כל כך אלים. ורע לי. אני לא רוצה בכל זה ,אבל בלי כל האלימות הסמויה הזו, אצליח לזחול מהמיטה? הבעיה שההעדר הוא שכופה עליך להשתוקק. ולכן השקר. למעשה, ייתכן שאין שום דבר. אבל אם לא אשתתף במירוץ, אפסיד . אם אפסיד, אשנא את עצמי. אבל לנצח באמת אי אפשר, כי זה נצחון יחסי וכי אין כאן שום 'אמת'. לכן המאבק נצחי.
לאן? כשבסוף מתים.
אהבתיאהבתי
לעמק המתים, ממלכתם של האדס ופרספונה
אהבתיאהבתי
את הדבר שאת חוששת שתגידי על עצמך בגיל מבוגר את כבר אומרת על עצמך עכשיו, אז איני מבין ממה את חוששת.
וולבק כותב ב-"להשאר בחיים", שהאמן חייב לפרסם (הוא מתייחס ספציפית למשוררים). בכל מחיר. השאר (קרי, הצלחתו) נתון למגלי האוצרות של ההיסטוריה.
אהבתיאהבתי
וולבק הוא הסופר החשוב ביותר שפועל כיום
אהבתיאהבתי
אני חושב שזו הפעם הראשונה שאני מסכים איתך כאן על משהו.
וולבק הרבה יותר מסופר. הוא הוגה דעות שאינו נופל מוולטר.
אהבתיאהבתי
האנדיאנים או אדומי העור בפוליטיקליקורקטית מלמדים את הילדים שלהם מגיל צעיר שהפחד הוא חבר, שהרי אם לא היה פוחד על חייו, הצייד היה מסכן עצמו למוות. וגם אצלך, יש מקום לפחד שלך מחשיפה שעלולה לשרוף אותך, או אפילו מעיסוק ביצירה ואמנות שעלול להשאיר אותך נטולת פרנסה ומקורות מחיה. מצד שני כשהפחד מתחזק עד כדי כך שהוא משתק – הוא הופך לאויב שעלול להביא למות הצייד שלא מגיב לסכנה בזמן.
אם את מסוגלת לראות את עצמך מתפרנסת בגיל 30 מכתיבה בלבד – אז עזבי את המחקר האקדמי וחפשי לך מקורות פרנסה בהם תלטשי את הכתיבה שלך, גם אם לא תעסקי בכתיבה שהיא פסגת היצירה.
אהבתיאהבתי
הפחד הוא לא כלכלי, ולהתפרנס מכתיבה אני לא מעוניינת. אני לומדת משהו במקביל, שחשוב לחיי ומאתגר אותי לא פחות.
הפחד הוא התחרותיות, האגו, והמחיר הנפשי שאשלם על השלמות אליה אני שואפת.
אהבתיאהבתי