סמויה

יש לי בעיה: אני אנטי אקסהביציוניסטית.  וזו בעיה אם ברצונך לצור אמנות.  כי אמנות, כל אמנות, בסופו של דבר פונה לקהל. והאינטרס של כל אמן הוא להתפרסם כמה שיותר חזק וכמה שיותר מהר.  אז דברים קצת זזים עכשיו, אבל לא פה המקום לפרט. יותר ויותר אני מבינה שזה הולך להיות קשה. גם כי אני סובלת, ממש סובלת מכל התהליך הנלווה לכתיבה (והאמת שגם הכתיבה עצמה לעתים כרוכה בסבל). כל מה שכרוך ביציאה מעולמי המזוקק, בתחרות. בשיווק וייחצון עצמי. יותר נוח לחשוב שהכל קורה מעצמו. אבל הוא לא.


ואם לא אעשה זאת? אתעורר בגיל מבוגר ואומר לעצמי: את כשלון, את אפס מאופס ולא הגעת לכלום ואת כלום. ואשנא את עצמי למוות.  כך שכל מה שאני עושה מגיע מתוך פחד. הפחד מהתעוב והבוז, 'אם לא'.   הפחד מהתעוב והבוז, אם לא אסיים תואר מתקדם. אם לא אעמוד בכל הדברים שאני 'חייבת'.  זה כל כך נורא. וזה כל כך אלים. ורע לי. אני לא רוצה בכל זה ,אבל בלי כל האלימות הסמויה הזו, אצליח לזחול מהמיטה?  הבעיה שההעדר הוא שכופה עליך להשתוקק.  ולכן השקר. למעשה, ייתכן שאין שום דבר.  אבל אם לא אשתתף במירוץ, אפסיד . אם אפסיד, אשנא את עצמי. אבל לנצח באמת אי אפשר, כי זה נצחון יחסי וכי אין כאן שום 'אמת'. לכן המאבק נצחי.

7 מחשבות על “סמויה

  1. את הדבר שאת חוששת שתגידי על עצמך בגיל מבוגר את כבר אומרת על עצמך עכשיו, אז איני מבין ממה את חוששת.

    וולבק כותב ב-"להשאר בחיים", שהאמן חייב לפרסם (הוא מתייחס ספציפית למשוררים). בכל מחיר. השאר (קרי, הצלחתו) נתון למגלי האוצרות של ההיסטוריה.

    אהבתי

  2. האנדיאנים או אדומי העור בפוליטיקליקורקטית מלמדים את הילדים שלהם מגיל צעיר שהפחד הוא חבר, שהרי אם לא היה פוחד על חייו, הצייד היה מסכן עצמו למוות. וגם אצלך, יש מקום לפחד שלך מחשיפה שעלולה לשרוף אותך, או אפילו מעיסוק ביצירה ואמנות שעלול להשאיר אותך נטולת פרנסה ומקורות מחיה. מצד שני כשהפחד מתחזק עד כדי כך שהוא משתק – הוא הופך לאויב שעלול להביא למות הצייד שלא מגיב לסכנה בזמן.
    אם את מסוגלת לראות את עצמך מתפרנסת בגיל 30 מכתיבה בלבד – אז עזבי את המחקר האקדמי וחפשי לך מקורות פרנסה בהם תלטשי את הכתיבה שלך, גם אם לא תעסקי בכתיבה שהיא פסגת היצירה.

    אהבתי

    • הפחד הוא לא כלכלי, ולהתפרנס מכתיבה אני לא מעוניינת.  אני לומדת משהו במקביל, שחשוב לחיי ומאתגר אותי לא פחות.
      הפחד הוא התחרותיות, האגו, והמחיר הנפשי שאשלם על השלמות אליה אני שואפת.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s