1. בקריאת "עידן המכונות החושבות" של ריי קורצווייל. אינני זוכרת מתי העציב אותי ספר במידה כזו. הכותב הוא אחד המעצבנים יותר שיצא לי לקרוא. כמובן, יהודי.  נדמה לי שהעולם מתחלק לשניים: אלה שרואים בספר סיפתח לעידן חדש מופלא, הצעות מהממות לכבוש הטכנולוגיה,  ואלה כמוני, הרואים בכאב  את כל מה שיפה בעיניהם, הולך ומתרחק.  לא נולדתי בעידן הנכון. אני כל כך המאה העשרים.


נקווה שחלק ניכר מההנחות המופרכות, יש לציין, שמעלה קורצווייל בלי טיפת הגינות, כשמן כן הן. מגדלים פורחים באויר. "העברת המוח האנושי לפלטפורמה דיגיטלית". כן, בשעה שאפילו חיקוי ממוחשב של מערכת הראייה לבדה צולע ועדיין רחוק עשרות מונים מזו של המערכת האנושית. שלא לדבר על אינספור כישורים אחרים. המרחק עצום.  בניגוד לטכנולוגיית דחיסה המעגלים שאולי מתפתחת, שאלות אחרות תחת הכותר בינה ממוחשבת עדיין רחוקות ממענה שלם.   מה שלא מדשדש, עליו קורצווייל בקושי משתהה, הוא נושא האתיקה. האתיקה ובצדה, מערכת המשפט והחוקים שיצטרכו לעבור דיגיטליזציה. וזה נושא הרבה הרבה יותר מעניין ומהותי. מובן שקורצווייל ה"עתידן" לא רואה כך את הדברים. מה זה, לעומת "הפעלת מעגלי התחליף העצבי תדחוף את האבולוציה לשלב הבא שלה במהירות" ועוד כהנה ססמאות טכנולוגיות מאוסות ועקורות. אינני יודעת באיזה מצב דיגיטלי תודעתי יימצא המוח שלי כשאסיים את הספר היומרני והאמריקני להחריד הזה. נקווה שבשלום.

2. אני לא באמת אוהבת את החברים שלי. בעיקר החברות. הנה, אמרתי את זה . הן יקרות לי, אני מדברת אתן בטלפון כמעט כל יום, לעתים אנחנו יוצאות לאירועים ומתלבשות בהקפדה. אנחנו קונות בגדים ומסתובבות ועושות דברים. אבל אף אחת מהן, אני לא אוהבת. אהבה, כמו שאני יודעת לתת . כולן חומרניות, עשירות , מתנשאות למדי על כל מי שלא משתייך למילייה שלהן. למה הסוג הזה דבק בי? אוקי הן כולן מאוד חכמות ומתקדמות אקדמית.  אבל למה אני מושכת אלי סוג כזה של חברות? אני לא עשירה או חומרנית. אני בכלל מהחלל החיצון. רציתי חברות אחרות: רגשיות מאוד, עדינות. לא מתנשאות על כל מי ששונה מהן ולא עשירות מדי. ואם מותר להוסיף אינטלקטאליות . ולא , לא כאלה שכבר רכשו אייפון. אני רוצה כאלה שיבכו  מ"תיאטרון רוסי" של אביתר בנאי. ש…ילכו שעות ברחובות בלי לדעת למה. ש, יקראו שירה לפעמים. רגישות למשהו מלבד עצמן.  זה כל כך , זה כל כך, מרוחק.  יותר ויותר אני חושדת שבנים הם חברים יותר טובים.  לעומת זאת בתחום הרומנטי עדיין סבורה שנשים הן בנות זוג מתמסרות ונאמנות יותר מגברים. ויודעות לאהוב באמת.  ייתכן ומסיבה זאת מוסד החברות הגברי, הוא מוסד חזק ונטוע. ואילו נשים רואות בחברותיהן מלוות לתקופת הרווקות הקצרה , עד שיחזיקו היטב בייעודן האמיתי: התמסרות לגבר. אולי זה לגיטימי. ואולי, אני פשוט צריכה לשחלף ( לדור 2.0) את החברות האלה.

מחשבה אחת על “

  1. הוא בלתי נסבל וטיפש, אני מסכים. הערכתו את הבנתנו את המוח מעוותת לחלוטין.

    אני מסכים גם עם נקודה 2: קשה למצוא בחורות רגישות, עדינות ואינטלקטואליות. הצד החיובי מבחינתך הוא, כמובן, שאינך זקוקה להן כבנות זוג.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s