להינצל

מאוד קשה לי.  לא יכולתי להסביר במילים, כי, כמה אבסורד, מאז שהתחלתי בספורים אני לא מצליחה לשפוך את עצמי בכתיבה רגילה. לא בזיק אליטיסטי,  פשוט לא מצליחה. יש יותר מדי מילים שרוצות להאמר.


 


 נקרעת בין אינספור ניגודים, חסרת מנוח.  מבחוץ כביכול הכל בסדר. מוקפת  אנשים, משפחה, לימודים ואפילו עבודה. ובפנים,  מרגישה כמו ליבת כדור הארץ.  לפרקים נתונה בעינויי נפש איומים.  ואין כוח שיכול למנוע אותם. אני חסרת שקט, ורק בשינה יש מעט שלווה. 


 


הכתיבה רודפת אותי. נדרתי לעזוב אותה והיא לא מניחה. התחלתי לכתוב ממש. התחלתי. השלמתי שלושה ספורים, אחד מהם ספור שבאמת, כאילו מרגיש שזה זה , הסופרת והאנשים שם, הם, זינקו בהתלהבות עם המילים שלהם כלפיי, מיני שאלות על הדמויות שלי.   ונכון זה כאילו הקטע הכי טוב? לא.  עברתי, שהיא מעבירה אותי עינויים שלא ראויים לאדם, ומתמירה את זה ביכולתי (או התחלה של יכולת) לייצר כתיבה של ממש. סובלת. כל כך.   כמו חרק שהודבק מצדה השני של מיטה. הוא שם, הוא שומע הכל ומצד שני הוא לבדו, מפרפר בגפיים מגוחכות.  אני ,,מתחילה להבין ,  מגרדת את הקיום בציפורניים. לפרקים לא בטוחה שאני עוד קיימת . מפחדת למות צעירה מדי,  מהטוטאליות שתובעת מענה, גרוטסקה מגוחכת, מהעליבות שלי, מהאפסיות, מהשנאה המופנית אל עצמי. אני מפחדת, מקופלת כמו נייר שהוכן לזריקה.


 


מפחדת לפגוש בו שוב באקראי, כפי שקרה לפני חודש. האל יודע מאין אזרתי כוח להמשיך ללכת. הלוואי שידעתי שאין בי שום דבר, הייתי הראשונה לוותר. להמשיך רגועה במוסמך, שיר קטן בלב.  אני מפחדת מהכותבים, מדובר במטורפים. מגאלומנים, מעוותים רגשית.   אני מפחדת ממה שהולך ומתגלה. 


 


הכל נגדי;  


הצחוק, האוטובוסים, הגשם שמיאן לבוא.  האיטיות, הסרבול. הזמן, קוצר הזמן, הנשימה הרפה, המחנק בפה, לשון צרובת מסמרים.  הבושה, הבושה, הבושה נגדי. הכל נגדי, המוסיקה שלא נשמעת , הלעג, אפסותי, נלעגותי, הידע הדל שצברתי, העליבות שלי נוכח העולם, הבושה, הבושה נגדי. המין , הגברים נגדי, הזיכרונות, האהבה נגדי, הרגש. הרגש נגדי, הדמעות נגדי, הלילה  הלילה נגדי, השפתיים היבשות , פלומת השפם, הרגליים, הכאב נגדי, השמחה נגדי, המוסיקה, ההצלחה נגדי, אנחנו אוייבים, הכשלון , הכשלון נגדי כי הוא לא אוייב, הציפייה נגדי, התקווה נגדי התקווה תמיד , השדיים שלא נושקו , הדריכות, השנאה נגדי, הגוף נגדי, המילים,


המילים,  המילים נגדי


 


 


להינצל מהכתיבה?



אותיות פורחות באויר / אביתר בנאי


באמצע הלילה אני מתעורר
הלב מלא
אני מוזר לכולם וזר לעצמי


בלי מקום בעולם.

אולי צריך להגמל כדי מחר להתחיל


 במקום אחר.

הגיע השעה משליך גפרור בכוונה.

יומנים נשרפים אותיות פורחות באוויר
יומנים נשרפים אותיות פורחות באוויר

אני לא יודע לאן אני ממשיך מכאן
פשוט מוכרח ללכת
משאיר זאב בודד וערפל כבד
תמונות על הקירות

מדליק את האש ומבקש


לא להביט לאחור

עזה כמוות אהבה
שלהבת יה'

יומנים נשרפים אותיות פורחות באוויר
יומנים נשרפים אותיות פורחות באוויר
יומנים נשרפים אותיות פורחות באוויר
יומנים נשרפים אותיות פורחות באוויר
יומנים נשרפים אותיות פורחות באוויר
יומנים נשרפים אותיות פורחות באוויר
יומנים נשרפים אותיות פורחות באוויר



 


 


     


 


 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s