לא, זה לא קל

לא, זה לא קל כשאחד ההורים שלך דתי , והשני חילוני.  זה בהחלט לא קל.  נותן פרספקטיבה? כן. מעניין, מעשיר? כן. אבל לא קל.


תיקון: זה קשה. כל מה ששייך לעולם התל אביבי, ההוויי שלי, מסונתז לתוך מערכת עתיקה כמו ההסטוריה, מפורק, מוסבר. מוצא מהקשרו הרגיל. בלי להכנס לויכוחים תיאולוגיים, הדת היהודית היא מקום בו יכול אדם, אם יבחר בכך, לחיות בצורה שלמה ומלאה  מבלי להזדקק לצד האחר, החילוני, הפתוח.  אבל זה הצד שלי, ואני שמחה על כך. שמחה על כך מאוד. וזה עדיין קשה. כי כשאת עושה שבת ואת צריכה לכבד ולשמור אותה, ואת צריכה להצניע את הדיעות שלך כדי לכבד הורה, וכדי לא ליצור קרע. זה קשה לא כי אני אנטי דת, אני לא, זה קשה פשוט כי אדם מחפש איזו אחידות להביט דרכה נוכח העולם. ולי, מתוך הביוגרפיה לה נולדתי, אין אחידות כזו.   וכמה כבר אפשר לגשר? כמה אפשר לנסות לגשר? וכל אחד מהוריי בחר לו בן זוג שמתאים לו, והם אנשים נפלאים. אבל כל כך שונים. כל כך. אף פעם לא כתבתי כאן על זה. כן, ההורים שלי נפלאים ומוכשרים ומיוחדים, אבל שונים להחריד. נדמה לי שהם נשאו בעיקר כדי להיות ההורים שלי. מתוך איזה ייעוד.     ואני לא כועסת שאבא אדם מאמין, מתפלל שלוש פעמים ביום בבית כנסת, לומד גמרא, כלומר שאלו החיים שלו. אני לא כועסת כי אני רואה את הכוח שזה נותן לו, את הכוח שזה יכול לתת לכל אחד. זה פשוט לא הזהות שלי. לא מה שאני רוצה עבור עצמי, לא כך אני רואה את המציאות. אני לא מאמינה ומעולם לא האמנתי. אפילו לא קצת. ואני יודעת שזה כואב לו.  ומאידך , אמא שלי. עולם אחר, ולא זה המקום לפרט.  א

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s