שבר טרומי

 


עוד מספר זעום של חודשים- יומולדת.  משבר. משבר.  התרבות משדרת: אישה מעל גיל מסוים אינה קיימת. ואני , אני נכנעת לצו הזמן, כמו כל אישה. מזועזעת עד עמקי נשמתי. אמנם, עודני צעירה. אך יותר ויותר עלי להסתגל לנחיתות, לפחיתות שרק תלך ותגבר. כן, הנה העונש לכל אותן כוסיות צעירות, שבגיל 19,20 הלכו בגופיות ספגטי וג'ינס, בגוף מושלם ועור זורח ושיער זהוב ארוך, בחוצפה וארוגנטיות. כן, ואני מכירה אותן, מכירה אותן היטב. מכירה את עצמי.  פעם ברמנתי לתקופה קצרה. זה היה כשלון, אבל עשיתי את זה רק כדי להוכיח לעצמי משהו.  בגיל עשרים וקצת עקרתי לירושלים וזרקתי הכול. בשלוש השנים האחרונות , אני לומדת קשה מאוד, אולי 9 או 10 שעות ביום. קלפתי מעצמי כל בדל כוסיות, קלפתי את עצמי מהתל אביביות.  ויתרתי על זה. אבל הנה, בקרוב זה ילך ולא ישוב עוד לעולם. לעולם לא אהיה בת 19 שוב. לעולם לא. אני רוצה לבכות אבל חשה עצמי כל כך מגוחכת. לבכות כך את נעוריי כשאני עוד בת 25. ואולי זו בגידת הגוף, אני מחכה לה, מקופלת כמו אולר, בחשיכה, נזכרת בגברים שעברו בחיי. גברים. כן, גברים אוהבים ילדות, וילדות אוהבות להקניט . לפעמים כשאני עולה לאוטובוס ומבקשת כרטיסייה, הנהג חושב שאני רוצה כרטיסיית נוער. ולפעמים מדייקים את גילי מצוין.  זה לא המראה, זו התחושה בפנים. בתוכי. אני הולכת וצומחת לתוך גוף מבוגר שהוכן מראש. אני…הולכת וכבדה.  כן, המוות. כי המוות אוהב מוות.  לא רוצה לשוב לגיל 19 , לא לגיל 20 , לא 21. הם היו סיוט בלהה, הם היו , וכל המבטים החושקים האיומים, מבטי הרנטגן. וכל התשוקות, והדחפים האלה, באחת לפנות בוקר,ללכת למיטתו של מישהו , להוכיח משהו. לעמוד בדלת ולזרוק את הרעל שלי, ואז להעלם, להשאירו עם תאוותו בידו. כל הלוליטיות הזו, לוליטה גדוליטה. 


 לו-לי-טה 


ל…ללללל…ווו…ללל…יי….ט….ה


 


22 מחשבות על “שבר טרומי

  1. כל הזמן את בוכה שאת מזדקנת ואת מזדקנת ואת מזדקנת. את כמו הילד שצועק זאב זאב, בסוף באמת תהיי זקנה ותכלי את זמנך בלהגיד שאת מזדקנת, במקום זה, צאי וחיי.

    אהבתי

  2. מה זה הפוסט השלילי הזה?  בהתחלה חשבתי שזה אחת ההיתולים שלך, אבל נראה שאת רצינית.  25 זה לא זקנה, זה בחורה צעירה. תהני, תעשי חיים. אל תחשבי מחשבות רעות

    אהבתי

  3. הגיל הוא נושא רגיש, אבל ניכר שאת מאבדת אחיזה במציאות
    שעוד נתלתה על סיב אחרון..
    מחשבות על גיל הן רק קטליזטור. כל פוסט שלך מעיד על מצב רגשי ונפשי –
    על הפנים.

    אהבתי

  4. אם יש דבר אחד שאפשר לומר בוודאות הוא שבכל גיל- ולא משנה איזה, אדם תמיד יסתכל כמה שנים אחורה ויגיד- אחחח… כמה הייתי צעיר אז, וכמה היה כל עתידי בידי.
    ולכן, במקום לחכות עד שתגיעי לגיל 30 כדי להעריך את ה- 25, תדפקי את המערכת ותתחילי להנות להעריך ולהוקיר את גיל 25 עכשיו, ברגע זה ממש. אני חושבת שזה אחד מעקרונות היסוד הכי חשובים לחיות חיים מלאים ולהנות מהרגע.

    אהבתי

    • אם הייתי יודעת איך להוכיר תודה או ליהנות, לוותר על חולשה וסבל וזעם ספוג, מצבי אכן היה טוב יותר, גם בגיל 20 וגם עכשיו.

      אהבתי

      • גם אני לא יודעת, אולי החוכמה היא לנסות להתמקד בטוב. בצד הטוב של כל דבר- של העשיה, של המנוחה, של הרגשות, ולהבין שאפילו המקומות הכי מסריחים הם טובים מעצם העוצמות שיש בהם.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s