ביקורתרבות

– "הדרך" של קורמק מקארתי ספר משעמם. לא, זה לא רק תרגום גרוע, זה ספר משעמם. טוב שזנחתי אותו אחרי 10 עמודים. לא הפסדתי כלום.

– הסופר החשוב ביותר בתקופתנו הוא ככלות הכל , מישל וולבק.  קראתי אותו לראשונה בגיל 20, בעקבות המלצה של מישהו. כשסגרתי את הכריכה האחורית, בתום כך וכך מאות עמודים, חשתי בחילה. הבחילה הזו עדיין עומדת בגרון, הולכת ומתחזקת. שנאתי את וולבק כמו שלא שנאתי אף סופר. לקח לי 4 שנים כדי לקחת את "החלקיקים" שוב לידיי (הספקתי גם לקרוא בינתיים את "הרחבת תחום המאבק" , וכן "פלטפורמה"), לקרוא פעם שנייה ולהבין שהוא ניחן במה שמתי מעט סופרים נחנו בו,  חוש נבואי קשה מנשוא, שנתז אל הדפים, ובסופו של דבר אל דפי ההסטוריה.

– אין שום סופר ישראלי צעיר משמעותי כיום. עצוב, אך נכון.

-שני הכותבים המעוררים השראת כתיבה הם, בעיני, סול בלו וצ'ארלס בוקובסקי. איש איש בדרכו.  לעומתם, וולבק ופרוסט סותמים את הקורא.

– עם יד על הלב, לא קראתי אף סופר ישראלי מלבד עמוס עוז, שראוי לנזר הגאונות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s