יותר ויותר אני חושבת על אורגות השטיחים. על אמנות האריגה – מסורת ארוכה כזו – מורכבת, יפה, מסובכת שנקטעה עם המעבר הטכנולוגי לאריגה ממוכנת.


אני חושבת עליהן מפני שנדמה שהספרות הולכת באותה דרך.  תחילה השירה, ובעקבותיה (כן), גם הפרוזה.  לאט לאט הן הולכות, כמו שתי אחיות מבוגרות, אוחזות יד ביד.


אני חשה ניכור עצום מבני דורי, בני עשרים-שלושים ומשהו. בורוּת שאפילו לא יודעת שיש כאן בורוּת. כל המוסיקה-קולנוע-טלוויזיה-ספרות נמעכות יחד לעיסת אינפורמציה שהכל מתקשים לנקוב בשמה.


אולי מוטב שאשלים עם גורלי, אלך בדרך כל אישה. אפזז בשמלה פתיינית בפאבים. מידי פעם אפשק את רגליי , את שפתיי, אכיר מישהו ונעבור לאיזה פרבר, אכין מאפים ואצווח מעונג על יד בעלי בסלון,  כשנצפה בתוכניות בידור.


אני חושבת על האישה המבוגרת, יושבת על הרצפה ואורגת במשך שבועות עגורים דרוכים, בשפת אגם. בזתי לה. במה שונה המשורר?  גלות המשוררים הולכת ומתארכת. אני חושבת על ניטשה מזוגג-מבט במיטתו, טרוף,  בוהה בשמש המצליפה אדום על שמי אירופה.


 

7 מחשבות על “

  1. ברוכה השבה.

    אני חושב על קטע מספר שקראתי (מד"ב, ציטוט מהראש) שטוען ש"פעם כל מה שיכל להציל אותך מהחיים המשמימים שלך במשרד או בבית היה ספר טוב, ואילו התקופה הרומנטית הזאת, שבה הדרך אל הכוכבים סלולה, מצריכה אנשים מעשיים"

    וזה נכון, באיזו רמה. האינטרנט והריאליטי פתחו בפנינו ערוצים ישירים אל הכוכבים, ואין צורך בדמיון מפותח כשאת יכולה הלגיע לשם ממש.

    מעבר לזה, העניין עם הפלט האישי שהפך חשוב יותר לא פחות בזמנים האינדיבידואליסטיים שלנו; העובדה שפתאום הספרים שאת קוראת לא מעידים מעידים שאת אדם טוב יותר מהשאר, וכו’ וכו’. את אינטיליגנטית מספיק (ורהוטה ממני) בשביל לחשוב על הדברים האלה לבד.

    אהבתי

      • נקודות ההשקפה שלנו מנוגדות. אם הייתי צריך לבנות את היסא עליו אני יושב והשולחן עליו אני לומד בעצמי כנראה הייתי נגר יותר טוב אבל הציונים שלי היו נמוכים יותר. את מסתכלת על הגישה והידע הספרותי של האדם כמה שמגדיר אותו "איכותי" יותר או אינטיליגנטי יותר. אופן מאד חד מימדי להסתכל על דברים.

        אהבתי

      • you’re barking at the wrong tree

        אני חושבת שלקלט יש השפעה על הפלט: עד כאן אתה צודק. אבל אני רחוקה מאוד מלקבל את ההגדרות למה שהחברה שלנו רואה כמזון מתאים לנפש, או את קריטריית האיכות שלפיו המזון הרוחני הזה מסווג ונאמד.

        ועדיין, איך שלא תעמיד את זה, תכניות ריאליטי הן זבל. מפני שהן מקדמות סטריאוטיפיזציה. מפני ששרידותן תלויה ביצירת דרמה על חשבון המשתתפים- תוך הנמכתם, ביזויים והשפלתם. מפני שבתכניות ריאליטי האדם צריך לקדם את עצמו כמוצר. בגלל שבריאליטי, כמו בפורנו, הזין באמת חודר לכוס והמשתתפים באמת מבזים זה את זה ואת עצמם בשביל 15 דקות של תהילה.

        מי שרואה מציאות מעוותת וחולנית על גבי מסך הטלוויזיה, שלא יתפלא כשהיא קורמת עור וגידים ביומיום שלו.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s