אינסוף סתירות

 


אני נקרעת בין אינסוף סתירות. מחד השאיפה לבורגנות, לדרך הזהב, המלך, שלעולם לא תהיה נחלתי פשוט כי זו לא אני.   הרצון השריר לחקור, לטבוע בתחום הלימוד, להמשיך בו ולהתמיד. להעפיל . להיות חוקרת. מאידך התאווה ליצירה, לכתיבה. אני הולכת ונעשית טובה בזה.  הכתיבה עצמה, ההליך עצמו הוא גיהינומי, אבל כשמשהו יוצא ועובר זמן ואני קוראת, כשאחרים קוראים, זה מספק את כל ההצדקה שבעולם. יצירה אורגנית וחיה,יפה, שאני יצרתי: מה גדול מזה?  והפחד מבדידות, הרצון להתמסר לאיזה גאון מוכשר ולתת לו את כל כולי, את נשיותי הצעירה, את גופי ונשמתי. לוותר על הכתיבה על הכל, ובאמת להיות עבורו. להציל אותו אולי, לתת לו, פשוט לתת ולתת. הרי מהי נשיות? נתינה. ורק עכשיו חודש ומשהו לפני היומולדת אני מתחילה ללמוד להיות אישה. לדבר בקול רך, לא, לא תמיד צריכה להוכיח שאני מבריקה משכילה אינטלקטואלית יודעת כל. לא תמיד זה במקום. לשים מישהו אחר מעל האינטרס שלי, לדאוג לו. לפנות מקום.  האם הבחירה היא בין בדידות כסובייקט ובין ביטול עצמי ? האם אי אפשר לשלב בין השניים? נראה שלא.  הגבר תמיד תובע את המקום הראשון לעצמו. על אחת כמה וכמה אם הוא מוצלח, אם הוא מבריק ומצליח. והרי אין לי כל עניין בגבר שאיננו כזה. ולכן לשקר לו או לשקר לעצמי יוביל רק לעוד ועוד שקרים. האמת שצריכה להתקיים בחירה. מה הכי חשוב לי? אהבה. לא סתם, אהבה מדוייקת. אני רוצה מישהו להעריץ, לא סתם אהבה. אני רוצה, ניצוצות.  מישהו שאוכל להשתופף בצלו, ולרעוד מאהבה. באמת? זה מה שאת רוצה?

2 מחשבות על “אינסוף סתירות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s