עם הילד הראשון

אני לא יודעת מה לעשות. לא , לא מעניין אותי לחקור ולכתוב תזה בתחום בו כביכול "אמורה", דגש על אמורה. ומאדך, אני לא ילדה בת 16, אין כזה מקצוע אמן. יש אנשים שמוצאים עבודה ויש שלא. זה הכל. ומה אעשה בימים? אלך במעגלים? מה אעשה, אתחתן עם גבר שאינני אוהבת ואין לו כל חלק בנשמתי רק כדי שיאפשר אותי כלכלית?


אני אובדת עצות.  האמנתי שאוכל לשלב, לסנתז את כל החלקים, לכדי יחידה אחת. אבל סופו של דבר זה רק מוביל לדשדוש ואי יכולת התקדמות באף אחד מהתחומים. אני חייבת לבחור. ועם זאת יודעת שלפעמים הלימודים האנליטיים מושיעים, נותנים מסגרת. אני יודעת שתשעים אחוז מהאנשים טובעים במילותיהם, אני יודעת ששמונים אחוז שכלום לא יצא, כלום מלבד עשן כמיהותיי. ועם זאת, מסרבת להיות מהנשים הללו, אלו שבגיל 40 מתעוררות לספר על חלומותיהן שנגוזו עם הילד הראשון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s