קצרים

אני חושבת שבשביל לכתוב פרוזה, כיום, בעידן הדיגיטלי, צריך איזה ציר חזק מאוד כמו סאלינג'רי- שיחזיק את הקורא וימגנט אותו.   ובשאלה האם לכתוב משהו 'טוב' או להמנע כי הוא לא 'מצויין', עדיף להמנע.  אני לא יודעת למה אנשים כותבים. זו גם לא השאלה. השאלה היא רק אם הם כנים עם עצמם עד הסוף, עד המצב שזה מפסיק להיות נעים אפילו, כנים עד קצה גבול הטעם הטוב. עד גבול המוסכמות והלאה.  כי כיום, הקשב השתנה. לטוב ולרע לאנשים אין זמן. לי אין זמן, לאנשים בחנויות הספרים אין זמן. אפילו למערכות יחסים חדשות אין לאנשים זמן , ולספרים עוד פחות.

הבעיה העמוקה היא שמהפכות מתרחשות מהר מדי כיום. והרומאן מותאם לעת המודרנית, לא הפוסט מודרנית . ועכשיו גם מתחיל הפוסט של הפוסט, אז בכלל.  

בניגוד למה שאנשים מסויימים אמרו, אני לא חושבת שהמבנה הבסיסי של הספר, הריקמה הטקסטואלית, תשתנה. ספורים קצרים, נובלות ורומאנים ימשיכו להרכיב את הספרות. כל דבר אחר כבר מכוסה. יש קולנוע, וידאו ועיתונות ועיתונות רשת . בשביל זה אנשים לא צריכים ספרים – הם מאפשרם להעמיק בסיטואציות אנושיות, פסיכולוגיות, ולפעמים היסטוריות. ואנשים אוהבים את זה (אבל במידה). הספרים הולכים ומתפרשים בגודלם, ומצביעים על הצורך של אנשים להכנס לעולם אחר ובדיוני. הצורך הזה לא הסתיים. והעולם הבדיוני-ספרותי שונה מאוד מעולם הבדיה של המסך (גם זה שקיים במשחקי מחשב ומשחקי רשת מרובי משתתפים, וגם זה שמושג בחוויה הקולנועית). ויש להם, גם בעיני הקהל, זכות קיום שווה. לכן הספרות היפה לא תכחד, עכשיו או בעתיד הקרוב.  פעם מישהו שאל אותי, מדען מוכשר עם גישה מועטה לספרות – מה עדיפות של ספר על פני סרט. השאלה הותירה אותי נבוכה. ואז התעשתי ועניתי לו, שבספרות קול המספר מאפשר לדעת במקביל את התחושות הפנימיות של הגיבורים בצורה מפורטת, את הרגשות שלהם ואת הידיעות שלהם, ואת התת מודע שלהם – ואת מה שאפשר להסיק מכל הידיעות הללו . ובעוד שבסרט החלק הזה מוגבל. בסרט אנחנו מוגבלים להצגות שקיימות ב"חיים" : לדיבור, למחוות דיבור, לצבע ולקול. גם אם הסרט עתיר אפקטים.   ואילו בספר,ואפילו הצנוע , המספר יכול להרחיק משם. ובגלל המרחק הזה הוא יכול להעמיק.  קשה להעמיק בסרט, הוא אורך כמה שעות לכל היותר והוא נלווה לחיים. הספרות לא נלווית לחיים, והיא לא חלק מהם. קיים מרווח עיקש בין הספרות לחיים. ספרות גדולה מחקה את החיים טוב כל כך שלא מרגישים בכך (כמו טולסטוי למשל או פלובר ששייכים לרומן הקלאסי, וכמו הארי פוטר ו ). 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s