עננים נערמים

יותר ויותר מתבאר, זו אני שמסרבת לקבל עלי מסגרות או נסיונות הגדרה,  ולא הן שמסרבות לקבל אותי. אני מרגישה לא נוח עם הנשיות, וזה מוזר כי פעם נהניתי ממנה מאוד. מרגישה שהיא מגבילה אותי ועוצרת בעדי לפרוץ איזה תחום, לא יודעת מה אבל זה שם. קשה לי עם הגבולות, וגם עם מה שביניהם אני לא מסוגלת להתמודד. זה משאיר אותי שעונה על החלון בנסיעה מירושלים לתל אביב, בוהה בעננים נערמים בשמיים. רציתי מאוד להיות ענן. 


אני לא נמשכת עוד, זו האמת, לאף יצור אנושי. אבדתי את המיניות איפשהו בשנתיים האחרונות. במקומה קבלתי דברים אחרים, אבל זה עדיין חסר . אני קוראת על אנשים שקמים ממיטות מריחים מסקס, על נערות שמחככות את הירכיים, שיער הדוף ,הפה המושט, משוך בשפתון ורוד. וכל זה לא נוגע לי. אני מרגישה אפילו קצת..מתנשאת. כאילו נצחתי. אולי זו סוג של אנורקסיה.  תמיד הייתי טובה מאוד בגוף. כשרון טבעי להבין מיד, לקרוא את התנועות וכל זה. ולהינות מאוד. לא רק בסקס ,אלא בכלל, בזימון של ארוס, אפילו אם אף אחד לא נגע בשני. אני אדם ארוטי. והיכולת לכבות את המתג ככה בשיא הפריון, באמצע שנות העשרים ולהחליט – זה לא מתאים, אולי זה מרד.

למה אני חייבת תמיד הכי קיצוני?  אקסטרים, בגברים שאני נמשכת להתאהב בהם. כשרציתי מנייאק, בחרתי  אחד עם שניים צחורות, ללא ריח, שעון כסוף ויקר ועיניי מכשף.  וכשרציתי אמן, הייתי צריכה ללכת דווקא עליו. מובן שהדבר גמר אותי לחלוטין, והתוצאות פזורות כאן.  לשם מה הייתי צריכה את עצמי בקשיים כאלה. כאילו להוכיח מראש את תבוסתי, את חולשותיי, כל השבריריות הזו. זה אפילו לא מערך של גבר-אישה, לא. זו מלחמה. אני לא יוצאת למערכת יחסים, אני יוצאת לקרב. ועייפתי כל כך, עייפתי מהקרבות, ובעיקר- הצליל המעוות ברקע – מההלם .

2 מחשבות על “עננים נערמים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s