עם כל הגינסברג והדילן והבלו וכל התאומים האלה אני נושמת כל כך חזק, כבר כמעט מאושרת.


יש אמנות ממסמרת אפילו בלא לחשוב,  רק נושמת פנימה, בלי לקרוא לא להבין


זה נהדר


אני מתגלגלת ברחובות כמו אבן ירושלמית ,  יש לי אהובה חדשה  והיא מדברת בסודות,


אלן גינסברג כבר מת וזה ממש עצוב,


המשורר האהוב עלי, כשקראתי את howl בלי להבין והתחלתי לבכות


הכל כל כך נהדר אז איך זה שתמיד אנחנו מסיימים את החיים,


שבורי לב?


בלי שום כיוון,


בוב דילן הצעיר , בחיי זו קלישאה,


אהבה


 


 

מחשבה אחת על “

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s