– איך הייתי רוצה להיות  אנדריאה מ"השטן לובשת פראדה". אישיות מזל מאזניים מקסימה כזו, שופעת חן . יפה, מתוקתקת. נעימה, כשהיא נכנסת לחדר היא מביאה איתה אור. והעיניים שלה מביטות בך ונדמה לך שתוכל להיות מגדלור.  אבל אני מזל דגים. כלומר, מתוסבכת במידה מחרידה. מחריד, תמיד הכל "מחריד" אצלי. או "אכזר". העולם שלי אכזרי ומחריד. ובסך הכל אני בחורה מתוקה למדי, עם משקפיים גדולים וחיוורון.

– מה הולך בחיי?  הייתי אמורה לשלוח ספורים לאיזה עורך (ידוע! יאפ) ולא עשיתי זאת. מדוע? האל בעצמו יודע, שכן הוא יצר את אוסף בחירותיי. אני לא מבינה את עצמי.  אין לי מושג. הפסקתי לנסות להתחקות אחר ההגיון המקומי . אני חושבת שאני מוזרה מדי אפילו בשבילי להבין.

– אולי אני צריכה להיות אסטרולוגית. מלחשים שיש לי כשרון טבעי לזה. בשבוע הבא יש לי פגישה עם אסטרולוגית ירושלמית בכירה (כן,יש דבר כזה). היא תבחן אותי ותראה עד כמה ה"כוחות" שלי אותנטיים. אם יתברר שיש לי את זה, מצנפת המיון תכריע מה הלאה. אני נורא מפחדת, ועוד לא קניתי שרביט!  אולי גם מזה אבריז. אה ,כן, והייתי אמורה ללכת לקורס קולנוע ולא הלכתי. התחביב המקומי בשנתיים האחרונות הוא מה לא_לעשות. אני לא יוצאת עם בחורים, אני לא הולכת לקורס קולנוע, אני לא שולחת ספורים לשום מקום , ואני בעיקר מאוד מאוד לא. אני במצב כזה של סימן שלילה ליד כל פסוק לוגי.


זה נורא נוח. ככה לא צריך לדאוג מה היה קורה אם כן.  לא! לא לא ולא. ותחושת השליטה חוזרת לחיי. מדהים.   אני קוראת את The age of Spiritual machines, של ריי קורצווייל. הוא מצליח לעצבן ולעניין בו זמנית, וזה בהחלט הישג. בעיקר מעצבנות אותי כל ההערות היהירות והתלושות על המכונות שהולכות להשתלט על העולם. הוא מציין בדרך כל מיני "הישגים" שהמכונות כיבכול הצליחו לייחס לעצמן בשנים האחרונות.  מתוך סקרנות פניתי למישהו שאני מכירה,דוקטורנט שמתעסק במקרה בזיהוי תמונה. והוא אמר שהחזון הזה רחוק מאוד מהמצב בשטח. זה ממש לא הפתיע אותי. קורצווייל מנפח עובדות בעוד מקרים( גם כאלה שקרובים למה שאני מתעסקת בו), רק כדי שזה יתיישב עם החזון המלבב שהוא מוכר לפוליטיקאים ומערכת היחצון שלו. מזל דלי כמובן.

     

בין שלל הגברים שעברו בחיי בשנתיים האחרונות (אף אחד מהם לא זכה לשום דבר), היה את ההוא שגר ביפו, ובכל זאת , התקרב איכשהו לענייני הלב. לא קרוב מדי כמובן. וובכן, פתאום בארבע לפנות בוקר מתחשק לי בטירוף לשכב אתו. הבעיה שהבחור הזה כבר תפוס (בשעתו הציע לי לעבור לגור וכו וכו). השאלה היא למה? אולי כי זה בלתי אפשרי. כן. ובכל זאת בדמיוני אני נכנסת אתו לדירה היפואית, ואחרי שיחה אינטלקטואלית קצרה (פוקנר?) אני גורמת לו לערוך "סיור" בין שלל החדרים – שני חדרים וחצי – ואנחנו מגיעים לחדר השינה. ואז במן הפתעה גמורה אני נשכבת על המיטה, מחייכת. השאר היסטוריה. איזה בעסה שזה לא הולך אף פעם לקרות.