משהו באויר מתאחר

 


אני חושבת שחגגתי את הנעורים עד גיל 24 .  סקס עמד באוויר, גבר: ירצה או לא ירצה? זו הייתה השאלה. בשנים האחרונות הגעתי מעבר לסף, לא מעניין אותי. אבל  למתינות אפשר להגיע רק אחרי שעוברים בין הקצוות.  להישאב אל הדימוי, מאידך להיות אדישה . ללכת נגד עצמי, זה הצו היחיד שאני מכירה. זה טיפשי לדחות את הנעורים מעלי ? מבוגרת מדי בתוכי.  החיים הקודמים פשוט רחוקים כל כך. כל הדברים החמודים שבנות בגילי עושות, אני משתדלת להציג, יודעת שזה זיוף.  הייתי צריכה את האהבה הזו, האחרונה? עשיתי בחירה. בחרתי לאהוב אותו כי חשתי תקיעות, ורציתי להתקדם. ידעתי שהוא יוביל אותי הרחק מהמקום ממנו באתי. וכך היה. לא דמיינתי בצורה כזו את הנפילה. לא ידעתי, לא. וזו לא נפילה, פשוט להתקרב אל עצמך, אל עצמך באמת.  נראה לי שזו הקירבה המפחידה ביותר בעולם. אהבה היא הדרך היחידה לעכב את המוות. מאידך, זוהי גם הדרך לקדם אותו. 


אני מרגישה רחוקה מעצמי וקרובה בו זמנית. וזה מטורף.  מסיבות לא מעניינות (יותר מדי בחודש האחרון, בעיקר ימי הולדת ), גם תוכניות טלוויזיה או סרטים. לא התנשאות,  רווייה.  אולי כי עזבתי את תל אביב, את המקום הצבעוני תזזיתי הזה. אולי השנים בירושלים עשו את שלהן. כן, העצמים כאן כבדים, מגיבים חזק לגרביטציה. משהו באוויר מתאחר. העננים נערמים ואתה מרגיש את העבר, מוצא את עצמך הולך ונזכר.


 

2 מחשבות על “משהו באויר מתאחר

  1. "למתינות אפשר להגיע רק אחרי שעוברים בין הקצוות" – משפט יפה.
    אבל הייתי מתקן שבמתינות אפשר לבחור רק אחרי שעוברים בין הקצוות,
    להגיע אליה אפשר גם במקרה..

    מעניין אם את מרגישה בכל ההשפעות הללו וחיה את ההרגשה הזו גם כשאת לא בעת כתיבה ממש.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s