נקודות

אני קוראת את ארבעת הטקסטים ששלחתי לעורך, אלה שעליהם אני אמורה לעבוד עד הקיץ או משהו (מובן שאין לי זמן).  חשה פתאום מן דוק כזה של אדישות. מצד שני, ניסיתי הבוקר לקרוא את רמבו וחשתי אדישות, והוא המשורר האהוב עלי. זה קורה לי גם עם "התיקונים" של ג'ונתן פרנזן. האמת שהגעתי אליו כי דנה ספקטור הזכירה אותו לבעלה, אלכס, ב"מחוברות". היא כזו מגניבה. הצרות שלה תמיד נראות לי כל כך טרוויאליות  וזה גורם לי להרגיש טוב יותר. האופקים שלה צרים, אבל היא נבונה ושנונה. יש לה צ'ארם של מכשפה שפעם הייתה רעה ועברה לצד המואר. אל הספר של רמבו חזרתי כי דילן הזכיר אותו בסוף הchronicles כהשפעה עצומה עליו. האמת שלא הרגשתי את זה בכלל.  אם נחזור לטקסטים שלי, אני מרוצה מדבר אחד: הצלחתי להפסיק לכתוב מנקודת מבט של 'אני' ועברתי למספר אובייקטיבי. זה היה נראה  נורא קשה בשעתו, אולי כי הייתי אחרי שלוש שנות בלוגינג. יש גם הרבה כותבים (בעיקר כותבות) שלא מסוגלים לעשות את המעבר. אבל הצלחתי . זה גורם לכך שאני מרגישה מרוחקת מעצמי כבר זמן מה. מהגוף שלי. אני מסרבת לגוף כמו שמעולם לא סרבתי. יש איזה בחור שאמור להגיע מאירופה לארץ בקיץ ואולי דברים יתחילו להיות רציניים. אולי אני אפילו אעזוב את הארץ לכמה שנים.  דברים נשברים, ואז נשברים שוב. אבל במובן טוב הפעם.


אני חושבת שהמחיר האמיתי ששלמתי כדי להנתק מכתיבה שמרוכזת מאוד בהשלכות נרקיסיסטיות (אחרי הכל האישה היא סוג של מלכות, והנשיות מעין פולחן), זה לוותר על היופי שלי. לא במודע, לא. אבל הפסקתי להתלבש ולהתאפר ולחפש מבטים באוטובוסים או ברחובות. הפסקתי לחבור לגברים. כשאני מול גבר הוא מצפה שאטופף בעדינות על נעליים דקות וגבוהות, השיער שלי יבריק, והמתניים שלי ייענו לו ברצון.  עלי למלא תפקיד. התפקיד הזה תובעני ומלא, שלא נותר מקום לעוד תפקידים.  במיוחד אם את יפה, אם לפעמים כל העיניים בחדר מונחות עליך ועליך בלבד – ולו לזמן מה.  הייתי חייבת לשים את זה בצד. מניחה שגם הגיל עושה את שלו.  הייתי חייבת להתרחק מעט מהאישה, כדי שאוכל להצליח כגבר.  מאמינה שכותב צריך להיות כל יכול בטקסט שלו. אנדרוגינוס.  זו הכתיבה שאני מוקירה. אוהבת. מה זה אומר על פמיניזם? אין לי שמץ.


אתמול סיימתי את ה Chronicles vol.1 .  מובן שלא יהיה לו המשך. תודה למי שהגיב לפוסט הקודם, על דילן. אני עושה  צעדים ראשונים במוסיקה. רחוקה עדיין לחוש שליטה בתחום הזה, אבל תודות לספר של דילן יש לי עכשיו בערך עוד עשרים שמות חדשים שאני מתכננת לבדוק בקרוב. שמות של מוסיקאים, חלק מהפולק, חלק רוקיסטים, עממימיים. הרבה מאוד שלא שמעתי קודם. בכל מקרה, הוא מדבר הרבה על היכולת להכנס לעור של אנשים אחרים, שונים ממנו. גברים ונשים. ועל הדרכים לעשות את זה. אז למדתי המון. הספר כרגע על המיטה, מתחת לכרית.  וכנראה שיישאר שם.


דברים שהבנתי על הכתיבה שלי דרך הקריאה בספר שלו. אני אוהבת למרות הכל, את היכולת שלי לתפקד כמרגלת רוחנית. להכנס למצבים, לשנות את צבעי כמו זיקית. נכון, זה מקשה על הזהות, אבל יש לזה יתרון. אפשר להרוויח מכישוריהם של אחרים.  להתחקות אחרי המקורות ולנתק אותם ולהשתמש בהם בצורה אחרת לגמרי, וזה עדיין ישמור על המקצב המקורי, היפה. מה שגרם לו לתקתק. 

    

4 מחשבות על “נקודות

      • זה חתיכת אנדרסטייטמנט אבל נסלח לך 🙂 תקראי קצת על רוברט ג’ונסון, שהיה גיטריסט בלוז ולא פולק, והמיתוס על מכירת נשמתו לשטן.
        חוץ מזה את לעולם לא חייבת לשחק את התפקיד שגברים מצפים ממך לשחק.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s