זה איננו כוח. רק חולשה מוסווית. האם בכל הוא אשם? לא, מובן שלא. זו הייתה מטאמורפוזה מוצדקת. זו היתה מלחמת הישרדות. להפוך להיות ביצ'ית או..מעין חרק. ואני בחרתי לנקוט עמדה. המבט המתחנן שלהם בעיניים כשאני עוזבת, בלי לומר מדוע. ההתרפסות , בנסיון לתקן את מה שאי אפשר. שוב ושוב חוזרים, הם מנסים, נבוכים מעצמם. לא מבינים, לא מבינים ולא יבינו. הניתוק הרגשי, את זה הוא לימד. כן. אי אפשר בלי להתנתק. וגברים עושים את זה משחר ההסטוריה. ההבדל שהם מחפשים דרך המין, ואני לא. לא רוצה דבר ולא נותנת דבר. הזמנתי גם ג'ינג'י חמוד, למערכת יחסים רצינית. שלא יאמרו, זאת אין לה לב. זאת משחקת משחקים. הלוואי שמישהו יבוא ויזיז את השעון עבורי. לפעמים אני בלילות, שוכבת על המיטה ומאזינה לדילן. מעמידה פנים. זזה מסצינה לסצינה. אם היה לי מצפון, אולי הייתי בולעת את לשוני. לעולם לא אשוב להיות כמו פעם. לא. ואין טעם להעמיד פנים. ערפד. יש לי עור חיוור ועיניים נוגות, שער ארוך ורצון לנתץ כל מה שנוכח. כן. דברים נשברים, ואז נשברים שוב, הופכים למשהו אחר (או לפחות כך נדמה ), שבים ונשברים.
חוויות חשקניות 
אני במצב רוח הגותי לכן אחרוג ממנהגי ואגיב ברצינות. את מתבגרת לאט, והכאב שאת מדמיינת שאת גורמת לאותם ג’ינגי’ וחבריו הוא קצר וקטן בהרבה מהכאב שאת חווה. הם בנים, הם שוכחים מהר וימשיכו הלאה, אבל את נשארת עם הכאב לאורך זמן.
זהו. חזרתי להיות האידיוט שאני.
אהבתיאהבתי
הי. אני מודה לך על התגובה הרצינית, ועל הרצון הטוב. מציעה לעשות הפרדה בין מה שכותבת כאן מישהי, לביני. כי יש הפרדה. יש גם יחסי גומלין, כמובן. הג’ינג’י ואני דווקא אופטימיים .
אהבתיאהבתי
אני אישית אינני אוהב בחורים ג’ינג’ים. הם חיוורים מדי ומנומשים בצורה שאיננה מעוררת בי משיכה. מצד שני אני מאוד אוהב בחורות ג’ינג’יות כך שנסכם שעל טעם וכו.
אהבתיאהבתי
מה שכתבת על השבירה, לפעמים יש מצבים כאלה. רק אל תקחי את הכל יותר מדי ברצינות
אהבתיאהבתי
זה נכון. וכן, לפעמים אני לוקחת דברים יותר מדי ברצינות.
אהבתיאהבתי
1. אני שברתי פחות או יותר יותר לבבות ממך. זה מסריח, האשמה המלווה לזה.
2. כל עוד את שומעת דילן אני לא יכול לכעוס עלייך.
תחזרי לכתוב כבר. שזה לא יהיה פרץ חד-פעמי וביי.
אהבתיאהבתי
היי. אני לא שוברת לבבות, פשוט בוחנת את הגבולות שלי (ושלהם) כי זה עניין. כדי לשבור לב צריך להכנס אליו, להכנס באמת, ואת זה לא אעשה רק כדי לצאת ולהסתכל על השברים.
בנוגע לכתיבה הבלוג ימשיך ללוות אותי, אבל מאז שהתחלתי להכנס לכתיבת פרוזה גיליתי שזה באמת מאפשר המון וגם יותר מסתדר לי.
אהבתיאהבתי
זו הפעם השניה שאני מגיע באקראי דווקא לבלוג שלך, בכמה ימים (אותו פוסט).
ממה נובע הרצון לנתץ?
אהבתיאהבתי
אני לא רוצה לסחוב את העבר על הגב שלי . ואני זקוקה נואשות לשנוי בכל כמה זמן. אולי גם הצורך להגן, מפני פגיעותי. וסקרנות
אהבתיאהבתי
יש משהו מאוד שלילי בעברך?
אהבתיאהבתי
לא 🙂 אני פשוט חייבת לנוע
אהבתיאהבתי
רק אציין, שלאחרונה הכרתי מישהו שבוש ונכלם בג’ינג’יותו. הוא הגיע לפגישה עם שיער שחור וגבות בצבע אחר. הבחנתי שזיפיו ג’ינג’ים וכמו-כן השיער על ידיו. הערתי לו שזה מוזר. הוא טען שיש לו כל מיני צבעים. חבר משותף חשף את סודו – הוא צובע שיער לשחור. הוא מנסה לא להיות ג’ינג’י. הוא חמוד לאללה, אבל רבאק זה הזוי.
אהבתיאהבתי