לא הצלחתי

לא הצלחתי לעזור ליצור. לא הצלחתי פעם ראשונה פעם שניה פעם שלישית.  לא הצלחתי, ניסיתי כל כך ולא הצלחתי. הייתי שם כשזה קרה, הוא נקרע לגזרים וראיתי את זה בעיניים. חשתי אותו. מובן שהוא לא ידע, הוא לא ידע כמה אני רגישה ושאני ארגיש על בשרי כל מה שעובר בו. אבל הרגשתי. אבל היו כמה שבועות שהפסקתי לדבר. בכלל. הפסקתי לאכול. הייתי באבל כבד כאילו הייתי אני שאחותה מתה. כל פעם שבאתי לבקר את ריבי באיכילוב, הסתכלתי עליה ובכיתי. בכיתי דרכו.  נכון שיש גם צורך  אנוכי, האהבה שלי אליו, כמו כל אהבה, היא אנוכית. אני רוצה לראות אותו, קרוב לי. אני רוצה לשאוב מהגוף שלו משהו שהוא אולי לא יכול לתת. רציתי לנשק אותו ולחבק, לתת לו לבכות בתוך כף היד שלי. אולי לתמיד. אבל יותר מכל רציתי לעזור, לאחות אותו. ולא הצלחתי: הוא לא התקרב. רק בחטף נתן, כמו משהו פצוע מדי שמזנק בכאב. אבל גם כי פשוט לא הצלחתי, לא מצאתי את הקוד הנכון, את המפתח למחילות ההן. אולמות המסור התת קרקעיות. לא. נכשלתי בכל כך הרבה מובנים. וסרבתי להרפות, כי זה היה אומר להפקיר את היצור החלש ,הפגוע  שנגלה , מעולם לא ראיתי סבל כמו שהשתקף בעיניו. ואני אוהבת את היצור הזה אהבה אמהית. והייתי נותנת את חיי כדי שייטב לו. שמעון.  כשהייתי בת 9 הכלב  יופי, נעלם.  הוא נעלם, פשוט נעלם.  אני לא רוצה לנסח את מה שקרה . לחשוב עליו רעב לאוכל איפשהו, או מדדה בתופת מתוך גופו על כביש דרוס. שבועיים חפשתי אותו, בכל בת ים. אבל יופי נעלם. ומאז לא הצלחתי להרגיש לאף חיה. אף פעם.  אני חושבת שאהבתי את שניהם בצורה קצת דומה.  הייתי מנשקת את יופי, ישנה אתו.  בלילה חלמתי עליו מנתר לאויר.  אהבתי אותו. אהבתי את שניהם, ולא הצלחתי להציל. לא הצלחתי, לא. אפילו לא את עצמי.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s