מכל מיני טעמים, החלטתי לשים בצד את הכתיבה.   אני בת 26 וחולמת כבר להנשא, להיות אם.  לבנות בית עם מישהו.  כרגע זה עוד נראה רחוק. אני יוצאת עם בחורים לפעמים אבל תמיד תוך כמה פגישות מבינים שזה לא זה ואין בעצם חיבור ופשוט העמדנו פנים. ואת קולטת שאת עושה הצגה ואת רחוקה מעצמך. אני לא כועסת עליהם או עלי, פשוט מסיטים את המבט וממשיכים הלאה. 

קבעתי לעצמי להפסיק להשתמש במילה אהבה, מפני שבמקרה שלי היא מזיקה יותר משנותנת. לא אכפת לי מה זה, אבל נקיטת העמדה (כשקוראים  בשם נוקטים עמדה) מפריעה.  אני חושבת שהיתה לי מספיק אהבה בחיי. בדרך כלל אני אהבתי. המערכת הרגשית שלי ידעה מספיק חשמל. ואני רוצה שקט ושלווה,  מישהו שיחבק .   כשהייתי מאוד צעירה זכיתי לשלוש  שנים של קשר, מתוכן שנתיים אהבה הדדית שייקספירית. וזה נפלא ואני נוצרת את הזכרון ויודעת (כפי שידעתי אז) שזה לעולם לא יישנה ולא ישוב. וזה בסדר מבחינתי, זה באמת בסדר.  כי אני קצת יותר קרובה למוות היום משהייתי. והלב קצת כסה בכפור.  הבעיה היא שאני אדם סנטימנטלי, והחיים פוגעים באנשים כאלה פעם אחר פעם.   אנחנו תמיד מוחים את הדמעות ומרימים את הראש אבל אז זה ניחת עלינו שוב.  גם זה בסדר.  יום כפור בפתח, זה אחד הימים האהובים עלי. הכל מלא זרימה, החשמל, הסליחות,  הסתיו מגושש את דרכו בפתח. כל זה מתרגש עלי ואני שוב מחייכת.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s