בדמדומים

 

בסופו של דבר, אני חושבת, זה שילוב של שעמום ועצלות.  אני משתעממת מהר מאוד, חייבת תחלופה  , תזוזה. תנועה.  ומאידך עצלנית מכדי להעמיק עד הסוף במשהו.  או מישהו.  ולכן לא הפכתי חוקרת.  אולי זה עוד יקרה, אך לא  מהסיבות הנכונות.   עצלנית כמוני, לעצלנים משועממים יש שתי אפשרויות: סמים או ספרות.  אני בחרתי בשני.  אך גם זה הולך ונמאס.  חסרה לי אותה אינטליגנציה טבעית שחוסכת עבודה שחורה למתי המעט שנחנו בה. מצד שני, זה תירוץ קלאסי של עצלנים .  עבודה שחורה היא נחלת הכל. הגאון פשוט לא יכול אלא להיות עבד. מיהו זה אותו גאון? מונח עבר מיושן. לא נכון לתקופה. גם לא רלוונטי. ובמילא רוב עבודת המחקר כיום מתנהלת בקבוצה. איפה הרגעים המיתיים שהבטיחו בילדות? אינם.    מה אני רוצה? חשבתי שלהיות חוקרת.  ואחרי כן חשבתי על ספרות. ועכשיו אני לא רוצה אלא שיעזבו אותי במנוחה.  גם השפיות היא נחמה פורטה; אני מטורפת בסופו של דבר, כרוב הנשים החיוורות,  והנורמליות תשעמם במקודם או במאוחר. אני חיה מהקונפליקט. חיה מהזעזוע. מטפסת אט אט מהבקע העמוק, אצבעותי אוחזות חזק בזיזי האדמה.  מתנשמת.  ניצולה נצחית. התהום שנחצבה בי היא רק אישור למה שהיה ידוע עוד בטרם היותי. 

 אני משועממת כרונית.  ודקדנטית.  בגיל 26 שום דבר כבר לא מזעזע  באמת.  רק המוות,  המחשבה עליו . דימויים קלושים של סקס, זכרונות מגע ושל נקבים המתמלאים גוף זר ועיקש.  כל זה רחוק כל כך. לאהוב אינני יכולה כבר.  נותרה רק העמדת הפנים.  להעמיד פנים אפשר, אך קשה לשקר לכולם כל הזמן.  בעיקר לעצמך.  מדוע באים אנשים כמותי לעולם? אולי כסוג של קרקס נודד.   מהסוג שאני מעלה כאן. הסוג שכותבים אתו ספרות.   אז יש הצדקה רק למשפחות הזהב? לג'יפ, לחופשות סקי, שלושה ילדים ובית? נראה שכן.  זה המצב הנכון וזה מה שישרוד. הרבה אחרי שדומיי ידעכו, בדמדומים,  אחוזים ברפאי עצמותם.

 

 

6 מחשבות על “בדמדומים

  1. כן אבל שאלת וגם ענית. לא, לא רק משפחות הזהב מוצדקות.
    למען האמת לא ברור לי איך הילדים של העשירים לא תוקעים לעצמם כדור בראש.
    הם לא ישיגו כלום בזכות עצמם בחיים האלה, מתי מעט יזכו לכתוב ספר ולהוציא אותו בכסף המשפחה. עדיף להתחיל מהביבים, פה את לפחות יודעת שמשהו אותנטי.

    המוות עוד מזעזע אותך? אשרייך. אני הצטרפתי לקבוצה הראשונה… כל אחד והבחירות שלך, אם זה מעודד אותך, בחרת נכון. לא שהתוצאה הייתה מה שקיווית לו, אבל כאחד שחקר את עולם הסמים, הוא ריק כמעט כמו עולם הדת…

    אהבתי

  2. עשיתי החלטה כמעט זהה ממש לאחרונה. אחרי שנתיים של ביולוגיה החלטתי שאני שייך לעולם אחר לגמרי. למרות שמאוד קטונתי מלהתיימר להיות סופר, בטח לא לפני שביליתי כמה שנים טובות של לכתוב, הכיוון מאוד דומה לשלך (תרגום, סיפור ארוך)

    מעניין אם החלטנו את ההחלטה באותו שלב.

    בכל מקרה, אם אני אשליך מעט מעצמי, זה עשוי לא להיות קטע של שעמום, יש פשוט דברים ששווה בשבילם לעשות עבודה שחורה, אבל זה לא לכל אחד, וזה לא כי "כל אחד" שזה מתאים לו יותר טוב ממך, זה תפוחים ותפוזים.

    אני, נגיד (ואני משליך מסגנון דברייך שאת לא שונה בהרבה) צריך להיות יצירתי לפחות 50% מהזמן שבו אני "עסוק". זה מסלול מאוד פורה, ומאוד מועיל, וזה רחוק מאוד ממביך לבחור בו.

    God speed

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s