אני קוראת עכשיו את "נקמת גמדי הגינה" מסדרת צמרמורת (ספר 28) .  חושבת שזה ספר חשוב ויפה מאוד ועל כך אולי אכתוב בהמשך.  הוא מספר על רכישתם של שני גמדוני גינה , המוצבים בחצר אחורית של בית אמריקאי מצוי, איפשהו במזרח ארה"ב.  מה שקורה הלאה מגולל בין דפי הספר…

 

                         

 

 

לפניו קראתי את "נוטות החסד" של ג'ונתן ליטל. עליו אני אמורה לכתוב, למעשה לחבר מאמר ואפילו לפרסמו בכתב עת – אך אני מפחדת.  אני צריכה לפרסם בכתב העת הספציפי הזה מפני שיש מבקר ספרות כלשהו שקורא שם וזה חשוב.  אני מפחדת ומאוד מתביישת מכל מיני דברים. אני גם בחורה ורוב המבקרים וכותבי המאמרים הם גברים.  אם כי אבא שלי אמור לעזור עם המאמר על הספר של ג'ונתן ליטל, כי מלחמה"ע השנייה זו אחת ההתמחויות שלו. אבא שלי אדם נורא אינטליגנטי, וגם הולך מאוד מהר.  

 

 

                           

 

 

היו שלוש שנים זוועה, אבל אולי עכשיו תהיה שנה יפה. מי יודע.  למרות הכל סיימתי את הלימודים כמו שצריך, האל יודע איך. היו ימים שבקושי יצאתי מהחדר. אני חושבת שזה הדבר שהכי מאפיין אותי, גם בתהומות שאול. אעשה כל מאמץ שאף אחד לא יראה , וזה סך הכל טוב. זה גורם לא לחצות גבולות מסויימים.  אני מפחדת מקטלוג. למרות שבפנים אני כנראה לא שפויה, יש חלקים מאוד חזקים שיתפקדו כנראה בכל מצב. אולי זו העמדת פנים טובה, מי יודע. אני לא רוצה שאי השפיות תגביל בשום צורה וזו סיבה מספיק חזקה כדי לשים לה גבולות.

 בנוסף הבנתי כי עלי לחזור לתחזק את החיצוניות ועל כן רכשתי בגדים  בארצות הברית, וסדרתי את השיער.  למרבה הצער המין הגברי – לאחר ספור הטרול- פחות מעניין אותי . מאידך זה מה שתמיד רציתי, להפסיק לחשוב נון סטופ על היצורים הללו, לפנטז עליהם בתשוקה הולכת וגוברת, ואז להתאכזב.  אנשים נוסטלגיים, החיים מכים בהם שוב ושוב.

 

 היום היה לי ראיון עבודה.  המראיין היה טפוס הזוי, זה תמיד מפתיע שקיימים טפוסים יותר הזויים ממני.  הוא התרשם מהנתונים שלי.  וזה נחמד. הוא גם נראה שלם עם עצמו,ו זה עוד משהו שמפתיע אותי. איך אנשים כל כך מוזרים לא חשים אי נוחות עם מוזרותם, אלא מקבלים אותה. ואז גם החברה מסביב.    אני צריכה לנסות לעבוד על זה, לקבל את עצמי.   

 

אני קוראת את ניטשה הזה. הבנתי גם שהוא in , אין לי ממש מושג למה. אוקי הוא מוכשר ככותב ואפשר להכין סטיקרים מהפילוסופיה שלו. נניח, הוא יכל לפתוח טוויטר ולהצליח גם כיום. ובכל זאת מסוכן מאוד אני חושבת להסיר אמירות בודדות  ולנסות ללמוד מהן.  חייבים להבין את ההקשר קודם, למרות הפתוי הזה ב'העתק הדבק'. התחלתי לקרוא אותו בצורה יסודית אחרי שסיימתי את "נוטות החסד", הרגשתי שאני רוצה לקרוא דיון עמוק יותר במה שקרוי ריקמת העם הגרמני. הגוש האירופי בכללותו, וזה מה שניטשה הכי מעניין בו.  הוא נורא אינטליגנטי וסוחף וזה מסוכן, חייבים לקרוא כל אדם בביקורתיות ואני משתדלת להזכיר את זה לעצמי . ביחוד אם הוא גרמני מטורף, בן מזל מאזניים (!) . אגב עניין נחמד, ג'ונתן ליטל מחבר "נוטות החסד" בן מאזניים וכך גם הדמות הראשית בספרו.  

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s