אני לא שלמה עד הסוף עם להיות בת.  יכולתי לדמיין את עצמי כבחור. כנראה הייתי עוזבת את הארץ מיד אחרי הצבא, מותשת מהשירות. ידיד טוב שלי עזב בערך בגיל הזה לקנדה והוא מרוצה.   מכל מקום, כבחור יכולתי להיות יותר כנה עם עצמי. ואני חושבת שכנות זה הדבר הכי חשוב. נשים הן המין האתי יותר, המין הטוב, לכן המחשבה שאתאהב בבחורה (אם הייתי נמשכת אליהן) יכלה לדרבן.  לא נראה לי שהייתי רודפת כוסיות, לא. הייתי הולכת על האימהיות, העגלגלות קצת. הברונטיות המחייכות, אלה שהטלפון שלהן מקושט בפרחים. הפסיכולוגיסטיות המכילות. הייתי מוצאת אחת כזו, ומתמקדת בכתיבה וממשיכה לתואר שני כמעט מיד, בשביל הפרנסה והכל. המקוריות שלי היא לא משהו שהייתי צריכה להחביא, והעובדה שאני יודעת דברים על דברים גם לא היתה משחקת לרעתי. נדמה לי שלא הייתי בחור מיני מדי,  גם מבחינת צריכת הפורנו וכל זה. גם התחרותיות שלי הייתה עוברת טוב יותר. ובכלל, כל מיני דברים היו מגיעים די מהר למקומם הנכון. היו לי משקפיים עגולים, כמו שהולכים אתם היהודים בניו יורק.  ושני חברים טובים מהיסודי (כמו שלבחורים תמיד יש), ג'ף ודייויד. האמת ששני החברים הכי טובים שלי כיום הם בנים. עם בנות זה קצת פחות הולך. יש לי חברה בת אחת, ואני מתה עליה, אבל לא יוצא לנו להתראות יותר מדי.  בכל מקרה זה היה מעניין. דברים היו יותר אכזריים כי העולם אכזרי יותר כלפי גברים, אבל גם התגמול. גם השתיקות שלי היו מתקבלות אחרת.  אני מאוד אוהדת נשים, הן מייצגות כמעט את כל מה שטוב בעיני. רק פחות אוהבת להיות אחת.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s