הבנה על הדכדוך

פתאום הבנתי שהדיכאון, הנובע ככל שהרגישות מתחזקת,  הוא למעשה מסך הגנה; מעין אקט של baclkash.  הפחד הריאלי היחידי הוא מפני המוות. הפחד משתק במידה כזו, שהדרך היחידה להתמודד היא להטיל דופי בחיים. במה שיאבד בסוף.  להכין את עצמי למה שאי אפשר, שאי אפשר לשלוט בו.   כל הנחלים הולכים לים וכל חיים הולכים אל המוות.  המוות נוכח, ההעדר נוכח. דיכאון הוא תגובה לנוכחות הזו.   הרגישות מביאה לדיכדוך מפני שהיא מביאה את היופי , את האהבה, את העונג במידה שאי אפשר עוד לסרב להם ואי אפשר להכחיש. האהבה היא צדו השני של התהליך שתארתי, מנגנון המאפשר להכחיש את הסוף-כל ולעכב אותו. להתנגד לו. כי אהבה היא הדרך היחידה לעכב את המוות.  

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s