חשופה

 

החורף אני מרגישה חשופה.  במראה יש בערך 1.70 גוף, שיער ארוך ועיניים מופנות לריצפה. אני שמה ידיים בכיסים.  הבנתי בלילה באופן סופי
שנכון לשנים הקרובות, לא אמשיך
עם עניין הספרות והכתיבה. כשרון איננו מספיק וגם קשרים אינם מספיקים. צריך איזו חוצפה, איזו תעוזה,
והחיים השאירו אותי חשופה
מדי ופסימית. אין לי כוח. סיימתי
את הלימודים בירושלים
כדי שאוכל להתגאות בעצמי. והשנה אני עושה משהו שחשבתי שיהיה לי יותר כיף.  יש את כל הנתונים כדי שיהיה לי
כיף, אבל לא ממש . תיקון, יש לי כמעט את הנתונים.  למשל, לשבת עם חברים בסושי, ולהרגיש שלא
לגמרי שומעים אותי. הם מעריכים
אבל לא שומעים (בתדרים שאני שומעת). אני לא מי ומה שאני רוצה להיות אתם. אפילו לא עם החברה הכי
טובה, נ. אני לא ככה עם אף
אחד. רק עם עצמי. ולכן אני מעדיפה את עצמי.  אני מסתכלת על בנות שיוצרות ומצליחות,
בקולנוע ובספרות וכל זה. חלקן
מוכשרות פחות, אינטליגנטיות פחות, אפילו לא יפות – אבל הן עושות ואני בעיקר מסתכלת. הלילה החלטתי
שאחליט. וזו החלטה שקבלתי. 
חברה מהעבר, אחת שלא הערכתי כפי שראוי היה ,כנראה,  עושה חיל באמנות. בהתחלה זה הימם אותי
אבל עכשיו אני מקבלת בשתיקה את העובדות. כן, לפעמים אתה
מוכשר לאיזה תחום אבל דברים לא מסתדרים מסיבות אחרות.  זה קורה. זה קורה כי יש הקרבות שצריך להקריב, אנשים מבחוץ לא
רואים אבל אתה יודע. למשל
שלוקח לי לכתוב ספור של
כמה עמודים זמן שאנשים אחרים
כבר כותבים נובלה. שאני איטית, שקשה לי להתמקד. שאני ביקורתית מדי. מלאה בחרדות, חסרת בטחון
במידה
קיצונית.  שכל מילה שמישהו אי פעם אמר
או העיר אני זוכרת.
ואי אפשר בלי לדעת לשכוח. ומעולם לא ידעתי איך לשכוח. כל מילה וכל מעשה וכל תנועה, הכל מונצח. הזכרון שלי עייף וגדוש.  כתיבה, צריכה אנרגיה
ואופטימיות וכוח ליצור וסבלנות. קצת חדוות חיים. קצת ילדיות, קצת שכחה. ריחוק, אהבה.
קצת. ואין לי
את
הטיפה של אהבה כבר. פשוט אין. כל האהבה שהייתה לי נתתי לאנשים אחרים.
לשני אנשים במיוחד.  שגיתי, נתתי יותר מדי. ככה זה, אנשים סנטימנטאליים, החיים מכים בהם ללא רחמים. חשבתי שאם אני אוהב מאוד, אז דברים
יסתדרו. חשבתי שאם יש לי כושר עצום לאהוב, גם לאחרים יש. חשבתי שהאהבה תמלא את כל התהומות ודברים יחליקו ויהיה בסדר. אבל זה לא עובד ככה. ונגמר לי. אני בת 26 והמאגר פחות או יותר
נגמר.  בנושא זה, העתיד נראה קודר.
פעם העתיד הבטיח. כיום הוא
נדמה כמעט אירוני.

 

מחשבה אחת על “חשופה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s