דברים לא פתורים

 

אנחנו לא מדברים כבר אז אי אפשר לי לומר במילים. הוא גם לא אוהב שאוהבים אותו; נוטה להדוף רגשות מעליו, להעלם. אבל כשהוא לא נעלם , המעט שהיה, כל כך מזוקק ומזהיר וקשה להרפות. אני לא טובה באובדן. וקשה לי לקבל את העובדה שהדברים נשארו לא פתורים. אל תעשי מחייך אנדרטה, אני חוזרת ואומרת. ואני חושבת שהייתי קרובה לסוף, אבל יצאתי מזה איכשהו.  ראיתי את המוות,  כקו מטושטש של זמן. דברים התערטלו, האהבה הפכה מדוייקת מדי ואיימה ; אהבה היא הדרך היחידה לעכב את המוות.  ההפך מהמוות אינם החיים, לא. זו אהבה.  הוא לימד אותי ש'כל דבר עמוק אוהב את המסיכה'.   בכלל לא הייתי קיימת, בלעדי שני הגברים האלה. ואני תמיד אוהב אותם. נדרתי ואני יודעת שלא אוכל אלא להמשיך. אחרת מה?  אני מסתכלת בשלוש מאות המכתבים שחיברתי לו. מתוכם ראה אולי שלושים, ארבעים. דווקא את היפים ביותר, לא נתתי לו. אני לא מסוגלת.  הייתי מוותרת על הכל כדי להכין לו שלוש ארוחות ביום, ללדת את הילדים שלו. לגדל אותם. להכין בגדים נקיים כל יום כשהוא יוצא לענייניו.  אני מבינה עכשיו את הנשיות, נשיות זו אהבה. זו הכלה. הקבלה , החלק המיסטי ביהדות, הוא הנשי: קבלה. אישה מכילה, והגבר נותן צורה.   אני מביטה בחלון, ירח עכבישי וכסוף, הכל נוצץ מקור. הסוטה מועך את פרקי ידיו,  מלקק לאורכה להבת סכין . צללים מגיחים, מטשטשים את צורתנו; בחסות החשיכה הכל ייתכן.

 

 

 

 

 

 

3 מחשבות על “דברים לא פתורים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s