לא אינטליגנטית

 

1. על מה אני הולכת לדבר? על הכבלים האלה, הקורים שאני מעמידה אל הגברים שאני יוצאת אתם.  בגילי, הדבר היחיד שמעסיק אותי זו הציפיה לחתונה. עצוב? לא, רק אנושי. אני רוצה והדבר בהיר כמו השמש. לשם כך יש לשחק את המשחק.  ואולי זה טוב, ואולי זה לא משחק אלא ההיפך בדיוק.  השנים האלה היפות, הצעירות, במקום ללכת עד הסוף ולהקרע ולהתאחות ולומר הכל באבחות קצרות, אני פונה למשחקי נשיות של סבתות, ומבינה שזו הדרך היחידה לשרוד. הווה אומר, להתחתן.  האל יודע שאני לא אדם קל. אני אדם קשה, מורכב.  לא מצפה עוד מגבר להכיל את זה. ומבינה שיש דלתות שמוטב כי ישארו נעולות.  וברקע השעון, כי הזמן שאול.   ומי שלא רוצה בכל זה, אשריה. מי שרוצה, צריכה להבין שיש כאן מאבק. כמו בקבלה למשרה או לדירה.  את הצד הגברי, המקביל, היטיב לתאר וולבק. דרך הכבוש המיני הגבר נלחם על ריבויו ועל היותו קיים.   אבל מה שאמור להיות נצחון הנשיות, כמו שהמים מחליקים את האבן – כל אבן – הפך בעשורים האחרונים למצב קצת משונה. במילים אחרות, ההבנה שיש מאבק סמוי גרמה להעלאת המאבק מהסמוי לגלוי. וההעלאה הזו הפכה אותו לבלתי ניתן להכרעה. 

אז יש מישהו. והחיבוק שלו חם והוא מקסים ויש לו מה שאני צריכה ורוצה.  האם אני יכולה להרשות לעצמי איזו התרפקות? לא ולא. אני יוצאת למאבק. ראשית, אולי זה יסתיים . שנית, גם אם זה יתמשך, זה לא מפסיק עד שאבין כי הוא מסוגל להתחייב לי. אני לא יכולה נפשית לעצום את עיניי בחיקו, בלילה, בלי שאני יודעת. ואיך יודעים?

2.  שלומי שבן. איכשהו היה לי אותו על המחשב.  דיסק בשם "עיר".  למרות כשרון ניכר מאוד, לא אהבתי. הרפרור הקלוש הזה לדילן, ניחא. הנימה האנטי שלו כלפי נשים קוממה אותי. חסרה לי אהבת אדם. חיכיתי מאוד לאיזו התפרצות של אהבה, וזו לא הגיעה. השכלתנות לא אפשרה לי להפתח למוסיקה שלו כמו שהייתי רוצה. חבל. קצת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s