סכרים

 

איך כותבים אֶבֵל , בלי רגשות?  
כאבי לילה , מתיירים בין הנשימות .  
יש אבל שמכסה על הרגש.   כמו השלג  בירושלים, שירד על המדשאות, בלובן חשאי ואחיד.  

שיר יפה מתנגן, זוג צעיר יושב בגיטרות .  

 

איך הרוח מקמטת עצמה כך שתגיע לכל הסדקים ?    הרוח בחוץ, ירחים טובלים  , עצים מתכווצים בקור . אמריקנית צעירה שרה
ברקע. גיטרות שמחות.

 

הדמעות יורדות כמו עונות.  הפנים
כמעט זהים. 

 

 

כשהכאב גדול על הצער והצער גדול על הדמעה, אז אתה יודע שהגעת . אתה יודע שהלב
שלך קבור אלף מייל מתחת לאדמה. מת. ולא יתעורר, לא לקול שמחה ולא לקול עצבות.

 

המחשבות והמילים שלך  חזקות. הן
פשוט לא מגיעות לכאן.   האם יכול הרעש
לברוא דממה? 

 

 

 

 

 ירושלים , 2007

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s