א אה אהב אהבה

 

אני אדם שלא מסוגל לשכוח.  רגשות או מצבים או בכלל.  לא מסוגלת, אין את האופציה.  אהבתי שלושה אנשים, הראשון והשלישי במיוחד.  אני יודעת שאוהב אותם עד יום מותי. זו מן ידיעה, כמו שהעונות מתחלפות ותמיד אחרי חורף בא אביב, כך אני יודעת.  הראשון היה ראשון בכל מובן,  האדם הראשון שנגע בי, שנשק אותי, ששכב אתי.  שאהב אותי.   אני מתגעגעת אליו.  אני אוהבת אותו, יום יום, עשר שנים.  זה מסוכן לאהוב כך. כי למשל עם השלישי, שהסתבר להיות וירוס,  אז כל החיים אני צריכה לחיות עם הוירוס הזה.  כי כרתי ברית, לאהוב אותו. וגם אותו אני אוהב תמיד. אני חושבת שאין מקום יותר לאהוב ככה אנשים.בתקופה שלנו שהיא כל כך מהירה, כמו יריות מידע,  זה כל כך טוטאלי ולכן גם הכאב הגדול. מתמשך, כמו אופק ים.

כיום אני לא כל כך מחפשת אהבה, מתוך הכרה בכך שאהבה רומנטית היא במתאם נמוך עם זוגיות ארוכטווח, על אחת כמה וכמה נישואים.  יש לפעמים מתאם, בעיקר עבור זוגות צעירים, אנשים נטולי נסיון רגשי, אבל עברתי את זה מזמן. אני לא מאמינה שאזכה לאהבה. אני כן מאוד רוצה להנשא ולבנות משפחה. לכן, ויתרתי על החפוש הרומנטי.  נתתי לזה בערך 7 שנים, מגיל 20 ועד היום.  חפשתי וחפשתי בשנים הכי יפות שלי, דייט אחר דייט, קשר קצר אחר קשר קצר. וכלום. אפילו לא בערך.   לא נותר לי אלא להודות שהחפוש העקר הזה נדון לכשלון. שאני צריכה להודות שטעיתי, ולא לחפש אהבה וזוגיות בצמידות, כי עבורי אין כזה דבר. אנשים אומרים את זה ומתכוונים אחרת, אבל אצלי, זה באמת ככה. וזה קשה יותר אולי אבל גם בטוח.  אני פשוט לא יכולה להסתכן שוב במה שקרה בשלוש ומשהו השנים האחרונות. זה היה מעל ומעבר. זה פשוט לא יכול לחזור שוב, כמו שמלחמה"ע השניה פשוט לא תחזור שוב. 

 

הדבר היחיד שנותר לי הוא א', הראשון שלי.  השריד היחיד למיתולוגיה.  האדם שאהבתי ואהב אותי, האדם שחייתי אתו שלוש שנים בגיל צעיר מאוד.  מי שהכי פגע בי כנראה.  אבל מאז עברו שנים,  והחלמנו זה מזו.  אבל האהבה אליו לא כלתה. אני אוהבת אותו כל כך. לפעמים בלילות אני הוזה על כך שנחזור.  אני מדמיינת מונולוג דרמטי מאוד ובו חוזרות המילים "אני אוהבת אותך".  בשיחה לפני חודש, הוא אמר לי שהוא יאהב אותי תמיד.  אבל תוך כדי  דבר על כך שדברים לא עבדו ביננו בשלב מסויים, שהתקשורת ביננו לא מספיק טובה.  וגם משפט על כך שיקח זמן למצוא את האדם אתו מקימים בית ומשפחה.  במילים אחרות לא נדמה לי שהוא רואה או חושב כרגע עלינו כאופציה.  למרות שלא העליתי את זה אלא בעדינות רבה. ואפילו לא בעדינות, סתם סרקנו את כל האפשרויות והשקנו כוסות בירה. ועדיין, עשר שנים, וכל שנה בשנה תמיד הקפדנו לרשום אחד לשני "יומולדת שמח". לא משנה מה. תמיד.  

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s