הערה על דילן: דמות האמן הריק

 

לאור התפרצות הדילניזם ב"הארץ" וב"ידיעות", התעורר  דחף לשפוך את חוות דעתי על מבנה האישיות של הזמר בן ה-70.  ראשית, כדאי להבהיר שאת ההסבר החד ביותר שאבתי מהאסטרולוגיה, ומתוך היכרות עם מישהו שדמותו נושאת קווים דומים.   שני האנשים, דרך אגב, בני מזל תאומים. אין בפוסט נסיון למפות את היצירה המוסיקלית/ספרותית של דילן, רק מה שמשתקף בדמותו. 

וובכן, העניין הוא זה:  כוחו של דילן  בכך שהכתיבה והנוכחות שלו הן אי-נוכחות. כשאנחנו קוראים מסמך או עמוד בספר, בין כל שתי מילים יש מרווח. ובין כל שתי אותיות יש מרווח. דילן הוא אמן המרווחים.   אין דרך ללמוד לעשות את זה, וזו לא בחירה, אך העדר שלו הוא שנוכח.   כלומר הנוכחות שלו כשלעצמה כל כך שברירית וכמעט שקופה, קלושה, ולכן הצורך להתחלף ולהתקלף מזהות הוא לא עניין ציני של התחדשות ורענון, הפתעת המעריצים/מבקרים, אלא –  מה שיש לו מעצמו זו ההתחלפות,  בין מה שהיה עד לפני רגע לבין מה שהוא עוד רגע יהיה.  המקום הזה, המרווח הזה, שם הוא קיים ממש. ככל שדילן נספג בזהות מסויימת לאורך זמן, כך נחשפות החולשה, הקלישות והאווריריות שלו.  כשהוא כבר נוכח, הוא שם מסכה ומתחפש למישהו אחר – ועושה זאת במופת שבה מראה משקפת את המתבונן.

כדאי להבין את האובססיה לגבי דילן.  העיסוק בדילן מתגמל מעל לכל את המתעסק (וכאן ההבדל שלו משאר האמנים שהעיסוק בהם מתגמל קודם כל אותם). דילן הוא כאד או סלסול עשן שמישהו נושף, ומתפוגג רגע אחרי שמתקרבים. אנשים נוטים להתעסקות בדמותו, מפני שהיא כל כך מענגת.  זאת, מפני שהיא מעצימה את נוכחותו של המאזין. ככל שמתמידים בדמותו של דילן, מרגישים כמה מעט הוא נוכח. פחות בהשוואה למי שמנסה להתקרב אליו. ולכן, העיסוק עצמו נופח איזו חיוניות וויטליות עצומה, ויוצרת, מבחינה רגשית/ תת-הכרתית , מגביר סמוי לנוכחות של המאזין או המעריץ המנתח.  אני – אנושי ובעל זהות. דילן – פחות. ולכן הדחף (העונג) לשוב ולהתקרב. הצורך הפסיכולוגי הזה עטוף  בגושפנקא אינטלקטואלית, אבל הוא לא יותר מדחף נפשי טרומי. ילדי אפילו, אם חושבים על זה. קצת כמו אפקט הבייבי בום אחרי מלחמה. כמו העצמת החיים כשנמצאים באינטימיות עם האין.

דילן בן מזל תאומים, מזל האויר הראשון ,  כאשר בו המילים מגיעות מתת הכרה לא מפותחת. מידת חוסר הבשלות והעובריות של בני המזל הזה מביכה כמעט. למילים עצמן אין כל שימוש אלא הן קיימות, מפוררות ויפות, כמו שברים של אמפרייה. ולכן קל לקחת מהן ולהשתמש במקומות של מבנים קיימים.  מכאן ניתן להבין את מחאתו לא להיות משוייך. ככל שהוא משוייך,  מאחר שהוא תייר מעצם מהותו,  להיות משוייך אומר להיכלא ולהחשף בחולשתו  (קיומו קלוש, נטול דיעות או קוסנפציות אלא רק ריפרורים וקישורים משונים למה שאחרים,  עשו וחשבו).

ככל שהוא פורש קורים ליותר ויותר נושאים, דילן מסכן את עצמו במודע –  חייו כאמן הם רשת העלמויות וחדלונות. וזאת – בתמורה לאהבה ותשומת לב שחיוניות לו ,שכן כשלעצמו אין הוא ריק ומצוי בתת קיום  ביחס לאחרים. מעשיהם מחשבותיהם ו"דמם" של אנשים אחרים. כמו ערפד מילים. הצורך העז כל כך שלו באנשים יוצר בתמורה צורך של אחרים בו ובפרסונה שלו. דילן, כפי שנסחה סוזאן רוטלו בת זוגתו הראשונה – מהעטיפה המפורסמת – הוא סוג של חור שחור.

 

אני רוצה לתת כדוגמא שונה מדילן, את מדונה (אשר מזכירה מעט את הפרסונה של אנדי וורהול, גם בן מזל אריה) – זמרת פופ מעולה ששרדה כמה עשורים.  בכל גלגול שלה מדונה היא בדיוק מי ומה שחשבנו: פרחה אמריקנית צעירה שטה על גונדולות בונציה, נובורישית ,  נערת זוהר, כופרת סקסית,  קוגרית, אשת עסקים. מדונה נכנסת לנישה מתוך רצון מוגדר לנצח, לשטוף אתנו בנוכחותה, על חשבון השאר.  רצונה של מדונה כזמרת פופ הוא שליטה על תשומת הלב ותענוג שנוגע באגו ונרקיסיזים. מדונה היא זמרת פופ במלוא ההגדרה. הכוח שלה בא מתשומת הלב והבאזז. יותר תשומת לב ומכירות, יותר נפח לפרסונה שלה.  הנוכחות שלה היא בפשטות, נוכחות. והמקוריות שלה כנה, נטולת בושה ובהירה כשמש.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s