זה הולך להיות פוסט קיטורים רגיל. למרות ששום דבר לא רגיל.  יש לי בעיה מציקה עם בחורים. לא הולך לי אתם. אני מתכוונת, על המישור הזוגי. כל עוד זה נשמר בקטע ידידותי, הכל טוב.   ברגע שזה עובר לעניין אישי,  והשכבות הטקטוניות הפנימיות נחשפות, זה לא עובד.  אני חושבת שזה נובע מכך שכשורי התקשורת שלי ממצים את עצמם די מהר. והבחור קולט שאני לא מצליחה לדבר אתו.  עכשיו, לזה יכולות להיות שתי השלכות:  לעשות סקס.   להמשיך לדבר.    מאחר שאני חיה חיים צנועים בארבע השנים האחרונות, זה לא מגיע לאופציה הראשונה.   הקשרון היחיד שהיה לי בשנה האחרונה, ועבר לאופציית הסקס,  נמשך ארבעה מפגשים.  אמנם שניים כללו שהייה של סופ"ש ובלוי זמן ממושך זה לצד זו, ובכל זאת. זה היה די מהיר והזכיר לי למה כדאי להמנע מאופציית הסקס בשלב מוקדם מדי.  בגוף, כמאמר המשוררת, אני מבינה.  אבל סקס הוא לא תחליף לתקשורת.  ליתר דיוק, לתקשורת ביניים.  לעשות סקס בלי לתקשר זה כמו לשים מישהו שמתקשה בבגרות במתמטיקה, בקורס אונ'.  זה בדרך כלל לא ימשך יותר מדי.  וסתם יזכיר לי כמה כשורי התקשורת שלי גרועים, ויאלץ אותי לנקות את הבלאגן (הרגשי) בכוחות עצמי זמן ממושך – אני לא מסוגלת לשכוח כלום.   העניין הוא שגם הקטע עם ה"לא מסוגלת לתקשר" לא מדוייק.  כי כשמישהו נורא מעניין ומקסים אותי, אני מצליחה לתקשר דווקא מצוין.  וזו הבעיה.   עם הבחורים הכי אטרקטיבים, הכי שווים והכי לא מושגים – אותם אני מצליחה להשיג הכי מהר. אבל גם לאבד (בלי קשר לסקס או לא).  דווקא עם הקבוצה הזו יש לי הצלחות פנומנליות, אני תמיד מצליחה לגרום להם להדלק עלי, לרצות ,מעט לרדוף ואפילו קצת לצאת.  אבל אני תמיד, תמיד מאבדת אותם.  ואז נותר לי להתמודד שוב ושוב ושוב עם השלכות האובדן.  כשחשבתי על זה יותר לעומק, גיליתי שעם הקבוצה הזו, הכי אטרקטיבית מבחינתי, גם העמדתי פנים.  לא במשהו ספציפי, לא בשקר, פשוט לבשתי מסכה.  הצגתי.  הייתי מישהי אחרת.   וכשחשבתי על זה יותר לעומק הבנתי: האנשים שמעמידים פנים הם גם האנשים שלא מסוגלים לאהוב.    האם אני לא מסוגלת לאהוב?   האם הבעיה האמיתית היא בי? לא, מובן שזה דיאלוג ביני לבין האחר. ובכל זאת,  מה המשקל שלי בנושא?    כשאני מקלפת עוד שכבות,  אני נזכרת בכך שהדבר שמעורר בי אהבה יותר מכל אצל גבר, זו דואליות.  שילוב של חולשה וחוסר אונים מסויים, עם עוצמה (אינטלקטואלית אבל גם אישיותית) כבירה, שחוצבת את דרכה מבעד למעטפת.   זה הדבר שנוגע בי יותר מכל.   כלומר,  מה שמעורר בי אהבה זה בעצם היכולת להעריץ מישהו אבל גם להגן עליו. לטפח אותו משל היה…גוזל נשרים שנפל מן הקן.   כלומר יש אצלי איזשהו בלבול בין הרצון להגן על מישהו,  לכסות אותו,  לבין אהבה. אני מחליפה אהבה והגנה. או הגנה וצורך. אני לא מחפשת מישהו  חזק ושמח, אלא מישהו עם שונות חזקה,  עם פריכות ועם עוצמה. כלומר ניגוד.  ובאופן לא מודע אני כנראה חושבת, שאני אתן לחלק החלש את ההגנה שהוא צריך, ובתמורה החלק החזק, העצמה הכבירה,  תהיה לשמושיי.  מן עסקת חליפין שקטה בין החולשות שלי לחולשות שלו.  וכך אני תופסת אהבה. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s